אני חורגת ממנהגי לפרסם פוסטי לבוש, כדי לפרסם הפעם את הלבוש בו הלבשתי את הבית שלי ושל אלמוג. בזמן שטיילנו בחו”ל, ההורים של אלמוג עשו לנו הפתעה- סגרו את קומת העמודים של ביתם והפכו אותה ליחידת דיור מקסימה בשבילנו. היה כיף גדול לחזור לארץ ולגלות את ביתנו החדש, שרק חיכה שנגיע וניתן לו את הטאץ’ האישי שלנו. קיבלנו רהיטים מקסימים באדיבות הסבתא של אלמוג שבדיוק עברה לדיור מוגן, ועיצבנו את הבית כשהקו המוביל היה לזרום עם הרהיטים העתיקים המקסימים, אך לא לתת לאווירה הזקנה להשתלט על המרחב אלא להשאיר רוח צעירה וצבעונית. הבית מורכב מחלל גדול שמכיל סלון, מטבח ופינת עבודה, כאשר קיר גבס במרכזו ובהמשכו פינת האוכל מחלקים אותו ויוצרים הפרדה בין הסלון לפינת העבודה והמטבח. קיר הגבס מכיל נישה עם ארון בצידו הפונה לפינת העבודה, מה שיוצר ניצול מקסימלי של החלל המרכזי. העובדה שהוא לא מחולק לחדרים מאפשרת כניסת אור רב בכל שעות היום מדלת ההזזה הפונה לגינה, מה שגורם לי לאהוב את הבית אפילו יותר.
לפי הסיפורים הרהיטים כולם הוזמנו בגלריה ידועה לפני שנים רבות, ונשארו במצב מעולה. השולחן העגול הובא מאיראן בשנות השישים (כשעוד היה מותר לישראלים לבקר…). הוא עשוי מפלטת ברזל מרוקעת בעבודת יד, אותה מסתירה המפה כרגע.
ארונית עץ מקסימה שמצאנו ביד2 בחמישים שקלים ובדיוק התאימה בצבעה לסלון הוסבה לבר תלוי (דון דרייפר היה מקנא בכזה בר יפה!). מתחתיה עץ מיניאטורי מאיקאה.
הוספנו צבע למונוטוניות של הרהיטים בדמות כיסוי טורקיזי עם דוגמה בצבע בז’ על הספה, שטיח שאגי בצבע בורדו וטפט ירקרק עם דוגמה עדינה על חצי קיר. כריות הכורסאות הגדולות נקנו מזמן במציאון של איקאה, הקטנות נקנו כמילויים לכריות באיקאה ותפרנו להן ציפוי מהבד של הוילון.
הוילונות שבחרנו הם וילונות בעלי שתי שכבות- שכבה פנימית בצבע תכלת חצי שקוף ושכבה חיצונית אטומה בעלת פסים עדינים בתכלת ולבן. הסיבה שרצינו שתי שכבות היא שדלת ההזזה בסלון פונה היישר לרחוב, ומכיוון שאין לנו גדר רצינו מחיצה מסויימת שתאפשר מידת פרטיות אך לא תחסום את האור. מאותו בד מפוספס הכנו גם כותרת לחלון במטבח, וכמובן כריות נוי לכורסאות.
ארונית העץ הישנה משוק הפשפשים. בת”א שימשה לנו ארון בגדים וכעת הוסבה למדפי ספרים ודיסקים. אותה מקשטים גם בובת פלסטיק כחולה של ילדה עם ארנב שנקנתה בברלין בחנות מהגרים מדליקה, ובבושקות ינשופים מקרושה שנקנו בקובנט גארדן בלונדון.
המתנה שאלמוג קנה לי ליום ההולדת השנה ושמור לה מקום של כבוד על הקיר – הדפס מקורי של אמן הרחוב know hope שאני כל כך אוהבת. ההדפס נקנה במסגרת מכירה מיוחדת שהאמן ארגן בשיתוף אמנים נוספים, שכל הכנסותיה הן להצלת ספריית גן לווינסקי בתל אביב. מסגרנו אותו במסגרת עץ כמו שאר הסלון.
שרשרת המנורות נקנתה בשוק יד שנייה בברלין בארבעה יורו, המוכרת הבטיחה שהיא עובדת, ואני הישראלית הייתי חייבת לוודא לפני שאני קונה. בנאיביות של אירופאית היא נתנה לי לקחת אותה לבדיקה במקום עם שקע חשמלי (מרחק עשר דקות הליכה), מבלי להשאיר שום פיקדון בעבורה. כמובן שחזרתי לקנות אותה, מתביישת מכך שבכלל פקפקתי באמינותה של המוכרת.
אחד היתרונות הבולטים של הבית הוא החצר בכלל והגינה בפרט. כבר בשבוע הראשון לבואנו כשגיליתי את הגינה החלטתי לשתול ערוגת צמחי תבלין, ומאז הערוגה רק הולכת ומתרחבת (כיום היא כוללת נענע, פטרוזיליה, רוזמרין, סטיביה, מרווה, לימונית, ברוקולי ושמיר שזרעתי השבוע בתקווה שיקלט). ההפתעה החדשה והמרגשת היא הברוקולי שהחל לגדול משתיל ששתלנו לפני חודשיים.
במהלך הטיול כשהיינו בבלגראד ראיתי קיר מלא בראשי בובות שכאלה מכל המינים בבר והתלהבתי כל כך. כשהיינו בברלין בסוף הטיול וראינו את אותן הבובות בחנות כלי בית לא יכולתי שלא לקנות אחד כזה לביתנו, וסחבתי אותו איתי במטוס. כשהגענו לביתנו החדש מה רבה הייתה ההפתעה לגלות שיש את קיר הגבס המפריד באמצע הבית, מקום מושלם לאייל. את כובע הכריסטמס הוא הרוויח ביושר כשחגגנו כריסטמס עם אלינה הקאווצ’סרפרית וחברותיה.
קיר התמונות בפינת העבודה הוא פרוייקט הDIY הראשון שלנו בדירה, והוא נעשה בתקציב זעום ע”י הדפסת תמונות מהטיול בשחור לבן, וקניית מסגרות צבעוניות באיקאה. חלק מהמסגרות קנינו כמסגרת עץ לשעון שצבענו בעצמנו, וחלק קטן מסגרנו אצל בעל מקצוע כשלא מצאנו מסגרת מרובעת בגודל מתאים.
מדפון מעוצב לאמבטיה שמצאנו עם שאר המציאות בבית הסבתא הוסב למדף תבלינים המאפשר גישה נוחה בעת בישול וחוסך מקום בארון.
את פינת האוכל מעטר עציץ פורח מאיקאה, בתוך כלי יפהפה מבית סבתא המונח על מפית בד ישנה. בסוף השולחן מונח מגש שירות- מגש עתיק ועליו כלי סוכר, חלק מסרוויס ענק יפהפה, שמפאת חוסר מקום לקחנו ממנו רק את כלי התה והקנקן. לידם זוג ספרדים שמנמנים המשמשים כמלחיה ופלפלייה בשגרת היומיום. בסמוך מונחות תחתיות לכוסות חמות, עוד DIY פשוט ביותר שעשיתי מלמינציה של מפיות תחרה קטנות מנייר.
הקו העיצובי שבחרנו בחדר השינה הוא אירופאי ורגוע, וגם הוא נעשה בתקציב זעום. צבענו חצי קיר בצבע תכלת וחצי השארנו לבן, כשאת התחימה בין החלקים עשינו בעזרת קרניז לבן. הוספנו ארון ילדים לבן מאיקאה (שמזכיר לי את הארון מהיפה והחיה) כדי להוסיף מקום איחסון לארון הקיים מבלי לתפוס מקום רב מדיי בחדר שגם ככה לא גדול במיוחד. בחרנו וילון מבד מאפיל חום מכיוון שאין לנו תריסים על החלון, והוספנו לו שכבת תחרה כדי לעדן אותו כך שישתלב עם העדינות של החדר.
לקישוט תפרתי שרשרת דיגלונים בגווני ורוד ותכלת שנתפרה משאריות בדים ישנים (פרוייקט שהחלטתי שאעשה עוד כשטיילנו).
הצבע החום מופיע בעוד זריקות צבע בחדר בהן שידת האיפור משוק הפשפשים שכבר עוברת איתנו כמה בתים, מסגרת המראה וכן כיסא מקסים שקנינו ביד 2 ומנצל את הפינה שמאחורי הדלת (בשביל הבלגן של הבגדים שלי כמובן). עוד פריטים שעברו איתנו מת”א הם שידת הלילה (שנקנתה מזמן באיקאה) וכוננית נמוכה שנקנתה בשוק הפשפשים. התחדשנו במתלה לבן לתיקים וכן מנורת לילה שהייתה בסייל במחסני תאורה (שני הפריטים יחד עלו פחות מ-50 ש”ח).
כשנכנסתי למשימה של עיצוב הבית ראיתי למול עיני יצירת מקום שבראש ובראשונה נעים לחיות בו. ניסיתי לשלב פריטים ישנים בקונטקסט קצת שונה, ליצור להם רקע שמצד אחד ידגיש את ייחודם ומצד שני לא יפול למחוזות קיטשיים מדיי או זקנים. אני מרגישה שבמובנים רבים הבית משקף אותי מאוד, בין אם זה בהשפעות ששאבתי מבתים שונים שראיתי במהלך הטיול באירופה ובין אם זה במוטו שהוביל אותי בעיצוב חסכוני וירוק (בדגש על חסכוני כסטודנטית בהווה). שמתי לב שאותם הדברים שמנחים אותי בבגדים עובדים גם בעיצוב בית. שימוש נרחב בפרטי וינטאג’ ויד שנייה, וסרוב להוציא סכומים אסטרונומיים. אני מאמינה שהקסם נמצא בפרטים הקטנים. לא צריך להוציא הרבה כסף כדי ליצור משהו נעים ומיוחד, פשוט צריך לפתוח את העיניים ואת הראש. פריטים זולים משוק הפשפשים, פיצ’יפקעס שמוצאים בבויעדם או ברחוב, ואולי קצת השלמות באיקאה וביד 2. הכי חשוב לזכור שבסופו של דבר מה שעושה את הבית הוא האנשים שגרים בו. העיצוב שלו הוא רק תפאורה לסצינות של החיים.
לפני שאסיים אראה לכם את אחד החלקים האהובים עליי בבית, הוא הפינה של ריבקי. הארנבת הכי מתוקה בעולם כולו נחה לה בין המקרר לפינת העבודה, ולפעמים כששורה עליה הרוח היא גם מטיילת קצת על השטיח בסלון.

