מזל שהיום לבשתי חזייה.
היום שלי התחיל דווקא טוב.
קמתי מוקדם ביקיצה טבעית, ונסעתי עם א’ (לא זה של דנה ספקטור) למרכז ת”א לקניית מתנות, סידורים ושאר דברים של שישי בבוקר. ישבנו בבית קפה נחמד על קינג ג’ורג’, והמלצרים (שניים במספר) אפילו דיברו אלינו באנגלית כי חשבו שהננו תיירים. לא זרמנו איתם הפעם. אכלנו להנאתנו את ארוחת הבוקר, דיברנו על דברים ברומו של עולם, וחשבנו ששום דבר לא יכול להוציא אותנו משלוותנו. אז חשבנו. לפתע הגיע המלצר ובשיא הנחמדות הגיש לנו כוסית קטנה של אייס וניל-תות, דוגמית תמימה שהגיש לכל הסועדים. ואז זה קרה. לקחתי לתומי את הכוסית ובניסיון לקרב אותה לפי כדי שאוכל לשתות את המשקה המנוול הזה, חל קצר תקשורת בין היד שלי למוח, ואיכשהו הכוסית מצאה את דרכה לרצפה, האייס וניל-תות מצא את דרכו לשמלתי, ואני מצאתי עצמי רטובה, צוננת ודביקה. יאמי. קצת קשה להישאר אדישה למצב הזה של שמלה רטובה מאיזור החלציים ומטה, בייחוד כשאת מעל גיל 5.
אז מה עושים? חוץ מלנגב את הרגליים במטליות מהשירותים ולבכות על מר גורלי (לא באמת). החלטתי להתמודד עם הבלת”מ ואחרי חשבון מהיר כבר הייתי בקצה השני של קינג ג’ורג’, תרה אחרי שמלה יבשה ללבוש, ומהר.
המטרה:
שמלה יבשה, זולה ומהירה.
בנות ישראל היקרות, בשורה בפי. לא צריך להתכונן כלכלית ולשבור חזירים כדי לקנות שמלה יפה. אם גם אתן נקלעתם למצב חירום, כמו עבדתכן הנאמנה, היא נמצאת ממש מעבר לרחוב. אחרי מספר חנויות על קינג ג’ורג’, שהציעו מבחר דיי דומה של שמלות לא יפות במיוחד, הגעתי ל”הילולה עודפים” (ולא, לא מדובר פה בחנות שמוכרת שביסים וכיסויי ראש). רוב הבגדים בחנות דיי שוקיים, והמחירים בהתאם (20-100 ש”ח), ובין כל השמעטס הייתה תלוייה גם השמלה הזו. מיד היא שבתה את עיני. הגזרה הקלאסית, השרוולים הקצרצרים והכיסים. אך יותר מכל- הדוגמה העדינה שמאוד לא אפיינה את שאר הבגדים בחנות. התאהבתי. אך התלבטתי האם היא האחת שמיועדת להציל לי את היום, כיוון שבאיזור החזה היא הייתה מעט רופפת, והמוכרת תירצה זאת בכך שהיא נועדה לבנות שבורכו (בניגוד אליי), אך הבטיחה לי שזה פתיר ע”י הכנסת גומי לתפר העליון, עבודה של 10 ש”ח אצל חייט. נו מילא. המחיר- 40 ש”ח, בהחלט מחיר סביר לשמלה כזו. מצאתי שמלה יבשה, זולה ומהירה, ובנוסף לכל יפה. רק קצת רופפת בחזה. מה לא אקנה? אז קניתי. התלבטתי האם להוסיף גם גופיה כחולה מתחת כדי לטשטש את חוסר הגומי בחלק התחתון, אך הגופייה עלתה 20 ש”ח, והחלטתי שמעל 50 ש”ח להוציא על בגד לא מתוכנן זה כבר יותר מדיי. לא יקרה שום אסון אם עוברי האורח יראו שאני לובשת חזייה בצבע שחור. איזה מזל שהיום לבשתי חזייה…
.JPG)
אפשר חשבון?
שמלה (הילולה עודפים, קינג ג’ורג’) – 40 ש”ח
תיק (נמצא ליד פח בפלורנטין) – 0 ש”ח
סנדלים (נקנו בשנה שעברה בחנות בקינג ג’ורג’) – 40 ש”ח
יופי של בלוג, מעניין. הצילומים כאן מצויינים.
מצלם אותך אותו בחור מפליקר? או שזה טיימר 🙂
צריך לתת קרדיט לכאלה תמונות. את צריכה לדגמן, התמונות כאן מדגישות את הפן הזה בך. אני רואה אותך בקטלוגים של מעצבות פרטיות, כל מני בגדים בצבעים סולידיים, אפורים ולבנים… ושדות פתוחים או קירות ערומים.
יפה מאוד, תמשיכי 😛
אחלה פוסט. מרענן וכיפי. בתור אחת שהחלק המאז’ורי בארונה הוא מהרחוב או מויצו/ידשניה אחרים, זה נחמד לראות שיש עוד אנשים שלא קונים את כל הגרדרובה שלהם בטופשופ. את אכן מצטלמת מצויין וזה מגניב שאת ממחזרת ככה. אני אמשיך לעקוב 🙂 נועה