בודפשט, חלק שני.
“היתרון בלהגיע למדינה שהייתה שייכת לברית המועצות לשעבר, הוא שהכל זול יחסית לשאר אירופה”. אני לא זוכרת מי אמר לי את זה, אבל הוא בהחלט צדק. הונגריה אמנם התווספה לאיחוד האירופי, אך עוד לא החליפה את כספה לאירו. ואני מוסיפה למשפט: החיסרון בלהגיע למדינה כזו, הוא שהחישוב של הכסף מסובך (להמיר אלפים לשקלים זה דיי מעצבן), במיוחד אם אתה קצת שתוי.
מעשה שהיה כך היה – נהר הדנובה, ערב. זהו הערב האחרון לטיולנו בבודפשט, ואנו מחליטים לסיים אותו בשייט לילי בנהר הדנובה. אני ואחיותיי משכנעות את ההורים להזמין בקבוק שמפנייה, ואלו מסכימים לשם הטקסיות. מרימים כוסית או שתיים, ההורים טועמים מעט ואנחנו חוגגות על השאר. בתום השייט מחפשים מקום לאכול, כבר קצת חסרי סבלנות מהרעב ולכן נכנסים למסעדה הראשונה שבדרכנו, למרות המארח המוזר (ספק הודי ספק איראני ונחמד בצורה מחשידה). המארח לוקח אותנו לפנים המסעדה, דרך דלת שנראית מינימום כמו הדלת של הטכנודרום (צבי הנינג’ה, דה). ואולי זו הייתה מכונת זמן בכלל. אנחנו יורדים במדרגות חשוכות למה שנראה כמו בטן צוללת אפלה. שומם ואין אדם שיושב שם. נו מילא, רעבים. התיישבנו והזמנו את האוכל, והשתייה. אני כהרגלי – הזמנתי בירה מקומית, והשאר הזמינו שתיה קלה. אכלנו, שבענו (בערך), סיכמנו את הטיול וכשכמעט סיימנו לאכול לפתע הופיע כנר. הוא ניגן לנו שירים הונגריים ומתוך נימוס מחאנו לו כפיים. הוא ניצל את המחווה ושאל אותנו מאיפה אנחנו. בשלב הזה הייתי כבר טיפה מסובבת, ואמרתי בעברית בצחוק שבטח כשנגיד לו מישראל הוא ינגן שירי שואה. רק אמרנו שאנחנו מישראל ומיד הנעימה מרשימת שינדלר החלה מתנגנת מהכינור (כן, זו ששמים בכל הטקסים של יום השואה). מגחכת מהגרוטסקה שבסיטואציה אמרתי להורים שלי שחייבים לשים לו טיפ. אבא שלי נתן לי שטר, והחישוב שעשיתי בראש אמר לי שזה ממש מעט ולא מספיק (חישוב אלפים ארור), אז הוספתי עוד שטר ואחותי נתנה לו את הטיפ. הנגן שמח במיוחד והודה לנו מקרב לב. כל העניין היה משהו כמו 5 דקות. ביציאה מהמסעדה פתאום חישבנו מחדש את הכסף שנתנו לו, ופתאום הבנו שהשארנו לו 150 ש”ח טיפ. הוא בטח חושב שהוא ריגש אותנו עד עמקי נשמתנו ולכן הטיפ הנדיב… אז אם תהיו בבודפשט ותפגשו כנר מאושר עד הגג שאוהב במיוחד ישראלים, תדעו למה…
ובאשר לבגדים – השמלה היא חצאית ארוכה שקניתי אצל אסתר בגבעתיים בגלל הדוגמה המיוחדת שלה, והוסבה לשמלת סטרפלס ע”י חגורת מותן. היא עשויה מסריג דמוי צמר ולכן מחממת מדיי כדי ללכת איתה בקיץ בארץ, אבל למזג אויר שם היא הייתה מושלמת.
החגורה, כמו בפוסט הקודם, משוק בסין.
הסוודר נקנה בחנות “תפוז”. זו רשת בגדים ממש זולים, יש הרבה דברים סתם, אבל לפעמים יש מציאות כמו הסוודר הזה, שהוא לא עבה מדיי והוא מאוד עדין גם בצבע שלו וגם במגע.
השרשרת נקנתה בדוכן באמסטרדם בכמה שקלים.
הגרביים מסופר פארם, לפני כמה שנים, וזו אחת הקניות המוצלחות שלי- הן פשוט משדרגות כל הופעה.
את הנעליים אחותי זרקה ואני אימצתי.
ותמונת בונוס – אני ואחותי נעמה, פאשיוניסטה בהתהוות. היא אמנם קונה הרבה מותגים לא זולים, אך גם משלבת בהם פה ושם יד שנייה. יש לה טעם אישי מאוד מיוחד והיא חסרת פשרות בהופעה שלה. גו סיסטר!
אפשר חשבון?
שמלה – 5 ש”ח אצל אסתר בגבעתיים
חגורה – אחותי קנתה בגרושים בסין
גרביים – 18 ש”ח בסופרפארם
נעליים – איני יודעת מאיפה, אבל אחותי זרקה אותן
סוודר – 20 ש”ח מתפוז
המשך יבוא…
ואוו! מסיפור של חמש דקות 150 שקל טיפ זה אפילו יותר ממכובד! בטח בהמשך השבוע הוא לקח חופש או משהו… בכל מקרה אני ממש אהבתי את האאוטפיט שלך, ואת השילוב גרבי ברך עם סנדל נראה ממש וינטאג’י
שתיכן נראות מתוקות, שמחתי למצוא את הבלוג שלך.
בואי לבקר אותי [:
חחחח.. נשמעה סיטואציה מאוד הזויה, במסעדה 🙂 השמלה הסגולה פשוט מהממת וממש אהבתי את השרשרת!!
השמלה יפה עליך והחגורה משדרגת.
ו..וואו, 150 ש”ח לטיפ זה באמת שוק שכזה 🙂
marina – כן, הוא בטוח המאושר באדם. אני מסתכלת על זה כעל מעשה טוב שעשינו… זו גם דרך לראות את המצב. אני שמחה שאהבת את האווטפיט!
loni – תודה רבה, אמסור לאחותי 🙂 אני קופצת לבקר מדי פעם, ואני מאוד אוהבת את מה שאתם עושים שם!
שיקסע – ממש ניסיתי לתאר במילים כמה הזוי המקום הזה היה, אבל אני חושבת שזה כאין וכאפס לעומת מה שהיה שם באמת! כיף מדי פעם להיתקל במקומות הזויים על פני הגלובוס… תודה רבה לך!
Galit – Lynn Stiklaro – תודה לך, האמת שבמקור תכננתי ללבוש עם השמלה הזו חגורת בטן שחורה רחבה עם אבזם לק (מופיע בפוסט עם הקימונו) אבל שכחתי אותה בדירה ונאלצתי להסתדר עם מה שאחותי הביאה, ונראה לי שיצא לא רע בכלל…
איזה כיף לגלות את הבלוג הזה ממש בטוב טעם!!!
רציתי לשאול מאיפה הנעליים של אחותך, חומות שטוחות- ממש מצאו חן בעיניי…
(: תודה על השיתןף