אל העיר ברן היה ממש קל להגיע, טרמפ יחיד שלקח אותנו מתחנת הדלק בה הוריד אותנו מייני היישר אל הפרבר של ברן בו התגוררו מתיאס וקטרינה זוג המארחים שלנו. אחד הדברים שמקלים על עניין הטרמפים הוא שבשוויץ לכל עיר ולכל איזור יש אותיות בלוחית הרישוי שמסמלות את העיר. כך למשל מכונית מברן מסומנת באותיות BE, ולכן יכולנו לזהות את המכוניות הנכונות בקלות. את האהבה השוויצרית לפרחים ראינו כבר בדרך לברן, שעה שניסינו לתפוס טרמפים מתחנת הדלק ולידנו עמד אמבט עתיק מלא בפרחים צבעוניים. את מוטיב הפרחים הצבעוניים ראינו גם בהמשך היום בעיר ברן ובהמשך הטיול בכל עיר שהגענו אליה בשוויץ.

מתיאס וקטרינה ענו לבקשת הספה שלנו מהר מאוד, אך כמו שכבר סיפרתי, הייתה להם בעייה לארח אותנו בתאריך בו ביקשנו מפני שהם נסעו ליומיים של טיפוס הרים. הם היו כל כך נחמדים ואף הזמינו אותנו להצטרף אליהם ליומיים של טיול אפילו מבלי להכיר אותנו, אך לצערנו לא היה לנו את התקציב לנסוע ברכבת ליעד הטיפוס, ועל טרמפים למקום לא רצינו להסתמך. מפה לשם בסופו של דבר סיכמנו שנגיע אליהם ביום המחרת (כשהם חוזרים מהטיול) וכך יצא שעברנו דרך לוצרן ורק משם המשכנו לברן.

כשהגענו אל ביתם של מתיאס וקטרינה הם עוד לא הגיעו, ואנו התלבטנו האם להשאיר את התיקים בחצר או אצל השכנים ולצאת לטייל בעיר, או לחכות להם. תודה לנפלאות הטכנולוגיה- שלחנו להם סמס בו שאלנו מתי הם אמורים להגיע ונעננו שתוך 45 דקות הם כבר יהיו בבית.

כשהם הגיעו עייפים ומלוכלכים מהטיול הדבר הראשון שהם עשו היה למזוג לנו קנקן מים ולהגיש לנו ענבים בפינת האוכל בחצר וכך ישבנו שעה קלה והכרנו את הזוג החביב הזה. מתיאס וקטרינה שניהם גרמנים שהגיעו לשוויץ לא כמו רוב הגרמנים, רק כדי לעבוד – אלא באמת כדי לגור ולחיות כשוויצרים. לגרמנים בשוויץ (ואני לא מדברת על השוויצרים בחלק הגרמני של המדינה אלא על ילידי גרמניה) יש מעמד קצת שנוי במחלוקת במדינה. הרבה גרמנים מגיעים לשוויץ כדי לעבוד במהלך השבוע, ובסופ”ש חוזרים לגרמניה. התופעה הזו של אנשים שמגיעים לשוויץ רק בכדי להרוויח את הכסף לא כל כך מקובלת על רוב השוויצרים, שרואים בגרמנים חצופים. השפה הגרמנית גם היא מקשה על הענין, מפני שאמנם היא דומה לגרמנית השוויצרית אך היא שונה במקצת ונשמעת לשוויצרים גסה ופחות מנומסת. לדוגמה בגרמנית שוויצרית כדי לקבל בירה בבר אומרים “האם בבקשה תוכל להביא לי בירה?” ואילו בגרמנית אומרים “”אני רוצה בירה”. מתיאס וקטרינה שניהם היגרו לשוויץ, אך בניגוד לסטיגמה שדבקה בגרמנים בשוויץ הם העבירו את כל חייהם לשוויץ, ורואים עצמם כתושבי המדינה ולא כתושבי גרמניה שבאים רק בכדי לעבוד. הם גם מתחברים יותר למנטליות השוויצרית ומעדיפים אותה על פני רוב איזורי גרמניה (מלבד בוואריה לגביו הם מאוד פטריוטים).

יצאנו לסיבוב בעיר בזמן שהמארחים שלנו התקלחו ונחו מהיום המפרך. בסיורנו ישבנו קצת בפארק הורדים והתרשמנו מהשירותים הציבוריים המאובזרים והנקיים, בהם גם היו פחים מיוחדים למזרקים של הנרקומנים. אם כבר שירותים סוציאלים אז עד הסוף. קבענו להיפגש מאוחר יותר עם המארחים שלנו לבירה (ראשונה אחרי פסח יש לציין) ליד הבור של הדובים.

כן כן שמעתם נכון, בברן יש בור לדובים. הסיפור של הדובים (לפחות לפי מה שהמארחים שלנו סיפרו לנו) הוא שביימי הביניים אנשי אצולה מברן ביקרו בפריז וראו דוב שבוי. הם אהבו את הרעיון והחליטו שגם הם רוצים דוב בעיר אז הם גנבו את הדוב הפריזאי, חפרו בור באדמה בקצה העיר העתיקה של ברן ושמו שם את הדוב הגנוב. אנשי פריז לא אהבו את הרעיון שגונבים מהם, והם הגיעו לברן, עשו נו-נו-נו ולקחו את הדוב שלהם בחזרה. אנשי ברן לא התייאשו והחליטו להשיג דוב משלהם, וכך היה. הדוב חי בתוך הבור לבידור התושבים, ובכל פעם שמת דוב הוא הוחלף בחדש. ארגוני זכויות בעלי חיים לא היו באופנה בימים האלה… בשלב מסויים האנשים הבינו שבור קטנטן לדוב גדול זה לא כל כך נחמד והם חפרו בור גדול יותר ליד הבור הקיים, והעבירו את הדוב לביתו החדש ואף צירפו לו חברים. לפני בערך שנתיים (!!) החליטו בברן שהבורות הקטנטנים אולי פחות מתאימים לדובים, והם בנו פארק דובים גדול על גדת הנהר, בצמוד לבורות המקוריים. שם לדובים יש מרחב גדול יותר, עצים ודשא ויש להם מקום לשחק.

ילד מחפש את הדובים בבור המקורי. גם לנו זה קרה ואף חשבנו שהגענו בשעה שהדובים ישנים כי לא מצאנו אף דוב בבור. רק אז גילינו את הפארק הסמוך.

הדובונים הקטנים משחקים

ישבנו עם מתיאס וקטרינה בבר על יד הדובים שמחזיק מבשלת בירה קטנה בחלקו האחורי והזמנו את הבירה המקומית והנהדרת, שהייתה טעימה במיוחד אחרי שמונה ימים נטולי בירה.

כשנהיה מאוחר ונהיינו רעבים חזרנו לדירה המקסימה של קטרינה ומתיאס והם בשילו לנו ארוחת ערב טעימה פסטה טרייה עם עשבי תיבול ומוצרלה. בזמן שהארוחה התבשלה נישנשנו גבינה מקומית טעימה ביותר, ממתקן משונה שמעולם לא ראיתי שיוצר שבבי גבינה!

קטרינה עובדת בחברה קטנה שמעצבת רהיטים ובכלל היא בחורה עם חוש עיצובי מאוד מפותח והבית שלהם כולו מעוצב בפשטות צבעונית. הכי אהבתי את שעון הקוקייה שקטרינה עיצבה ממדבקת טפט קיר!

וזה החתול של השכנים שכל הזמן מתגנב לביתם ואוהב במיוחד את הפינה עם הנעליים האפורות. שם הוא מרגיש שייך.

ועוד קצת תמונות מהעיר מיום המחרת

השעון המפורסם של ברן. הוא מעוצב כל כך יפה ובכל שעה עגולה הוא עושה הצגה עם דמויות שיוצאות ממנו, אך בניגוד להדרו של השעון ההצגה כל כך קצרה ועלובה. מה שמשאיר עשרות אנשים בוהים בשעון בתמהון ומחכים שמשהו נוסף יקרה, אך כלום לא קורה. למי שמגיע לברן- בחצי הדרך בין השעון לדובים ישנה תעלה בה זורמים מים לכיוונים שונים ללא כל היגיון מדעי. זוהי חידה שגרמה לי להפעיל קצת את המוח ולבסוף גם מצאתי את הפתרון. אני ממליצה לכל מי שמגיע לעיר לחפש את זה.

וכמובן- אי אפשר בלי שוקולד שוויצרי

אני בחרתי אחד בטעם צ’ילי שדווקא לא היה מהמוצלחים ביותר שטעמתי…

ובערב הפעם בישלנו אנחנו ארוחת ערב: חומוס, פלאפל וסלט יווני

השהות בברן הייתה מאוד נעימה. למרות היותה עיר הבירה של שוויץ היא עיר קטנה ושקטה, שאולי בעצם היא המיקרוקוסמוס של הארץ. זכינו במארחים מקסימים שהיה כיף גדול לדבר איתם ולבלות איתם, כאלה שבאותה מידה יכלו להיות החברים הטובים שלנו אם הם היו גרים בארץ… כיף גדול להרגיש שייך במקום אליו אתה מגיע, וכל מקום שכזה אף משאיר בך משהו ממנו גם אחרי שאתה עוזב. הרוח הקלילה והאדיבה של קטרינה ומתיאס נשארת איתנו ואנחנו מקווים לפגוש אותם בסקנדינביה בהמשך הטיול, בעת שהם יתחילו את הטיול שלהם מסביב לעולם.

וטור אופנת רחוב נוסף הפעם מקרואטיה (כן כן זהו היעד הבא בטיול אחרי שוויץ!)

http://lifestyle.nana10.co.il/Article/?ArticleID=803327

Comments