אפלייה באוטובוסים, צוערים שיוצאים מטקס בגלל שחיילות שרות, רחובות נפרדים לנשים וגברים – מרגיש כאילו חזרנו אחורה בזמן. כבר כל כך הרבה נכתב ונאמר על הנושא של הדרת נשים, ואני מרגישה שאין לי הרבה מה לחדש בעניין הזה. זה מאוד מעציב שמפלים נשים לרעה, ולא רק בחברה החרדית. הדרת נשים בעיני זה לא רק הזכות של נשים לשיר או לשבת היכן שיחפצו באוטובוס, אלא כל אפליה שפוגעת בנשים על רקע מינם- אי קבלת נשים אמהות לעבודה, שכר שונה לגבר ואישה באותו התפקיד ואפילו יחס מזלזל בכביש. הנושאים האלה של הדרת נשים בחברה החילונית פחות סקסיים ולא כל כך עולים לסדר היום.

 

    

 

ארנה קזין כתבה במאמר בעיתון הארץ על המין השני, ספרה של סימון דה בובואר שעוסק בנושאים אלו. הספר מעניין ושווה קריאה למי שמתעניין בנושא:

 

“דה בובואר הראתה כי המאפיין הבולט של מצב האשה הוא שהיא “האחר הנצחי”. כלומר “נשים אינן אומרות ‘אנחנו’. הגברים אומרים ‘הנשים’, ובמלה זאת משתמשות גם הנשים כאשר הן מתייחסות לעצמן”. הגבר הוא הנייטרלי. השפה האנושית נחה בטבעיות בשפתיו. המושג “גבר” זהה למושג “אדם”. האשה, לעומת זאת, היא רק חלק מהמושג “אדם”. כשאומרים בעברית “בני אדם”, ובצרפתית “Les Hommes”, מתכוונים לכל בני האנוש. אבל בתוך הכלל הזה, שנקבע מנקודת מבט גברית, הנשים הן קטגוריה נפרדת, מסוימת. זו איפוא ה”אחרות” שנשים צריכות להתמודד אתה. ההתמודדות הזאת מגדירה את מצבה המיוחד של האשה, בשונה ממצבו של הגבר. וזה גם הפרדוקס הגדול של המשימה הפמיניסטית: מצד אחד, כדי להשתחרר נשים צריכות לדבר בלשון “אנחנו”; להפוך את עצמן לסובייקט פעיל, במקום אובייקט סביל. את זה הן יכולות לעשות רק כקבוצה פוליטית מגובשת. מצד שני, כדי להשתחרר עליהן לפרק את הנשיות מהגדרתה המקובלת, לנתץ את המיתוס על המכנה המשותף לנשים, ואת זה אפשר לעשות רק על ידי היפרדות למגוון אינדיווידואלים שונים.”  

 

בספרה מעלה סימון דה בובואר בעייה נוספת הנובעות ממושג ה”אחרות” של הנשים ושבגללה אין עדיין שוויון מיוחל- נשים זו הקבוצה הגדולה ביותר בעולם שמופלת לרעה, אך הדרך לשיוויון נראית עוד רחוקה. נשים בניגוד לקבוצות מאוגדות אחרות אינן יכולות להתאגד נגד אלה שמפלים אותן לרעה- הייתכן מצב בו כל הנשים יחרימו גברים בתור אקט מחאתי? לא ידברו עם הקולגות בעבודה? לא יעלו על אוטובוס כי הנהג הוא גבר? לא יענו לטלפונים של האח או האבא? יסגרו את הבסטה ויחליטו שאין מין עד שיהיה שיוויון?

החברה עשתה התקדמות עצומה לכיוון עולם שיוויוני יותר במאה השנים האחרונות. העולם בו אני חיה כיום הוא ללא ספק טוב בהרבה מזה של האמא של סבתא שלי. קיבלנו זכות להצביע, נפתחו בפנינו משרות שבעבר היו סגורות והקדמה והטכנולוגיה מאפשרות לנו להיות אחראיות לגורלנו, בין אם במניעת הריונות לא רצויים ואף בהארכת גיל הפוריות. ובכל זאת, הדרך עודנה ארוכה. והיא כזו בין היתר בשל העובדה שסימון דה בובואר העלתה כבר לפני מעל שישים שנה – גם היום איננו יכולות להתאגד כנגד המדכאים שלנו. ודווקא בגלל שאנחנו כבר לא ה”אישה הקטנה שלא יכולה לחשוב בעצמה” אנחנו יודעות בדיוק מה מגיע לנו ואיפה אסור להשתיק אותנו.

דווקא עכשיו זה הזמן להרים קול ולצעוק צעקה – די לאפליית נשים נקודה. החברה החרדית כמו גם החברה החילונית צריכות לעשות חושבים ולראות אותנו. לא כמוקצה ולא כסמל מין.

אז מחר כל מי שהנושא הזה חשוב לה/ לו וקרוב לליבה/ו מוזמנ/ת לבוא להפגנה בירושלים שתצא מכיכר פריז בשעה 11:00. (יש הסעות הלוך ושוב מב”ש למי שמעוניין) נתראה שם!

אפשר חשבון?

סוודר – ישן של אמא

sweater – old one of my mom

חצאית – 170 ש”ח / pipes באר שבע

skirt – 170 NIS / Pipes – Beer-Sheva

נעליים מנומרות – 8 יורו . H&M לונדון

leopard shoes – 8 euro / H&M London

חגורה – ישנה של אמא

Belt – old one of my mom

סיכה – 5 ש”ח / סופר(!)

hair accessory – 5 NIS / groceries store

Comments