חגגתי את יום הולדתי ה-25 כבר לפני שבועיים, והתלבטתי רבות איך לכתוב את הפוסט הזה. במשך כמה ימים התכוננתי לחגיגות שהיו יום שלם והתחילו בצהריי שישי בהופעות צהריים בעשן הזמן, והמשיכו למסיבה בערב אצלנו בחצר. התכוננתי כל כך הרבה לקראת זה וכל כך דאגתי שהכל יתנהל כשורה. כבר מיום חמישי התחלתי לבשל, התרוצצתי בין חנויות פיצ’יפקעס בעיר העתיקה בשישי בבוקר כדי לקנות קישוטים ולמעשה כל אותו היום לפני החגיגה בעשן הזמן ואחריה עמלתי על הכנת האוכל וסידור החצר. הייתי בכזה טירוף של עבודה ששכחתי שני דברים מאוד חשובים:

1. שכחתי לבדוק את התחזית

בערך עשר דקות לפני שהגיעו ראשוני האורחים, בשעה שאני הייתי בעיצומו של סידור מפיות התחלתי להרגיש טפטוף עדין. מתוך הכחשה מוחלטת לא ייחסתי לו חשיבות והמשכתי לסדר את המפיות, שהחלו להיספג בגשם עד שכבר לא היה אפשר להתעלם מכך. בחוסר חשק מוחלט נאלצנו להפוך את כל סידור החצר כדי שהאוכל והחשמל לא יירטבו, מיותר לציין שבשלב הזה התחילו להגיע אורחים, אני עוד לא הייתי לבושה, ותקלת הגשם גרמה לי לשכוח כיכר לחם שום בתנור שהפכה לגחלים. החברים המקסימים שלי עזרו לי לתפעל את המטבח ואת הארגון מחדש של החצר בשעה שאני הלכתי ללבוש את השמלה הלבנה החדשה שלי על אף הגשם. לצערי בגלל התקלה השנייה לא תזכו לראות אותה פה, פשוט כי אין לי ולו תמונה אחת מהערב.

2. שכחתי לצלם

איזו תקלה. כל כך הרבה עבדתי והשקעתי במסיבה הזו, אפילו תמונה אחת למזכרת אין לי! כמה אכלתי את עצמי בבוקר שבת כשהתעוררתי בבעתה לתוך ההבנה ששכחתי לצלם. כמובן שרציתי תמונות שיהיו לבלוג, אבל זה ממש לא רק זה. הזיכרון שלי גרוע בלשון המעטה, והתמונות הם הזיכרונות הנצחיים שלי שנשארים חיים תמיד. עצוב לי שאין לי מזכרת מהאירוע הזה שהיה כל כך כיפי. מצד שני (תמיד יש גם צד שני), כל כך נהנתי במסיבה, ואולי אם הייתי מתעסקת בלצלם כמו שקורה פעמים רבות, לא ממש הייתי חווה אותה כמו שחוויתי. אלמוג אומר שהכי חשוב זה הזיכרון שנשאר לי מהערב, והזיכרון שנשאר הוא של ערב מדהים עם חברים נהדרים גם אם אני לא בדיוק זוכרת מה כל אחד לבש…

אז קוראי היקרים, תאלצו לדמיין את הסיידר החם עם היין, את סלט הפסטה הקר (בגרסה צמחונית וטבעונית), סלט החצילים, הנאצ’וס עם הסלסה והגווואקמולי, הבורקסים, פיצות הקסם, החומוס, הסינייה הטבעונית עם הזעתר מהגינה, שיפודי עגבניות השרי הצבעוניות עם זיתים ובייבי מוצרלה ואת בראוניז השוקולד הטבעוני. תצטרכו לדמיין שכל אלה סודרו על שולחן ארוך עם מפה משובצת. דמיינו גם את שרשרת הדגלונים הצבעונית שהכנתי מניירות צבעוניים ממוחזרים, את שרשראות המנורות הצבעוניות שנתלו באוויר, את הקישוטים המנצנצים, הבלונים והנרות שפוזרו בחצר.  תצטרכו גם לדמיין את שמלת התחרה הלבנה עם הצווארון השחור שקניתי ב – Pipes רגע לפני שנסגר.

תמונות של הבלגן שנשאר בשבת בבוקר. על זה נאמר you snooze- you lose…

התמונות היחידות שנותרו לי הן מבוקר האירוע- החגיגות בעשן הזמן. מזל שאבא צילם כמה תמונות!

החגיגות בעשן היו כפולות- גם יומולדת לי וגם יומולדת 6 לעשן הזמן. אפשר לומר שגם חגגתי בדיוק שנה של עבודה בעשן, יש מצב שזו העבודה שהתמדתי בה הכי הרבה זמן אחרי הצבא. התמזל מזלי לעבוד בעבודה שהיא כיף צרוף, לפגוש אנשים מעניינים, לראות הופעות מעולות ולעבוד עם צוות אנשים שאני אוהבת אחד אחד בכל ליבי. המעבר שלי מתל אביב לבאר שבע היה לא קל, ואני חושבת שהעבודה בעשן הזמן הטתה את הכף לטובת באר שבע. אני יכולה להגיד בלב שלם שאני אוהבת להיות פה, עשן הזמן הוא הרבה יותר מבית ואני מרגישה שבעבודתי שם אני לוקחת חלק (פצפון) בדפי ההיסטוריה של התרבות הבאר שבעית.

לכבוד יום ההולדת היו הופעות צהריים של זמרים מקומיים, בניהם אחותי נועם סדן, אולי אני משוחדת אבל היא באמת מעולה! היא מרגשת אותי בכל הופעה מחדש. זמרת נוספת שהופיעה היא יולנטה – זמרת מקומית עדינה ומרגשת עם שירים מעולים ופסנתר עצוב. יולנטה בדיוק הוציאה אלבום בכורה נהדר שאפשר לשמוע פה.

הצוות של עשן הזמן עשה לי הפתעה והביא לי את המתנה הכי אדירה ליום ההולדת – אופניים אדומים עם סלסלת קש. בדיוק כאלה רציתי כבר כמה חודשים טובים, אחרי שהאופניים שהיו אמורות לשמש אותי בעיר התגלו כבוגדניות, והחליטו להחליף הילוכים לפי מצב רוחן ולשבור לי את הגב בכיפוף בו רכבתי. האופניים החדשות עם כידון גבוה ורמה נמוכה, בדיוק מה שבחורה עירונית צריכה כדי לרכב זקוף עם שמלה או חצאית.

וכמה תמונות מהנסיעה חזרה לעיר העתיקה שצילם פיצ’רסקי

לסיכום יום ההולדת אני חושבת שהתברכתי בהמון דברים. אולי 25 זה רק עוד גיל, אבל זה עדיין מספר שעומד באמצע של שנות העשרים, ובאופן מטאפורי אמור להפריד בין השנים שמותר עוד למרוח ולהיות צעירים חסרי אחריות לשנים שכבר אמורים להתחיל להבין מה עושים עם החיים ומה מקומנו ויעודנו בעולם הזה. אז ייעוד וכיוון עדיין אין לי ממש, אבל הרבה דברים אחרים דווקא יש. יש לי חברים טובים, יש לי משפחה מדהימה, יש לי דירה חמודה עם חצר וגינת תבלינים, יש לי עבודה נהדרת ולימודים (לרוב) מעניינים. והכי חשוב, יש לי אהבה גדולה שרק הולכת ומתעצמת מיום ליום. אני אוהבת את החיים שלי ומודה על כל הטוב הזה שנפל בחלקי.

Comments