Let the golden age begin
אני כבר מתחילה להרגיש את הסוף פה וזה מאוד מוזר לי. אני עוברת במקומות ותוהה האם יצא לי לראות אותם שוב לפני שאסע או שמא זו הפעם האחרונה. סיימתי כבר את כל המבחנים, ועוד פחות מחודש הטיסה שלי יוצאת. יש תחושה משונה באוויר, החברים התחילו להתפזר לכל מיני מקומות ומזג האוויר הגרוע לא משפר את המצב. כבר כמה ימים שיש סופות של רוח גשם ושלג ואין חשק לצאת מהבית. לכל זה מתלווה תחושת אשמה אם נשארים בבית, כי עוד מעט נגמר וצריך לנצל כל רגע. כבר שבוע שכל מה שאני לובשת זה ג’ינס, ואלוהים יודע כמה שזה מדכא אותי. לקראת העזיבה התחלתי לנסות למכור את האופניים שלי, מתוך המחשבה הרציונלית שבשבועיים-שלושה שנשארו אני אוכל להסתדר בלעדיהן. קיבלתי פניות יותר מהר מהמתוכנן- כבר למחרת היו שלושה קונים פוטנציאלים שהתעניינו באופניים וקבעתי עם הראשונה. בלב כבד יצאתי עם האופניים האהובות מהבניין למקום המפגש, הסערה השתוללה בחוץ ובקושי נתנה לי להתקדם- כאילו האופניים עצמן מרגישות שהן הולכות להימכר ולא רוצות לנסוע. כשהגעתי למקום המפגש כמה הוקל לי כשהיא החליטה לא לקנות אותן. המפתח של המנעול מיד חזר בשמחה לצרור. אני יודעת שזה ילדותי ואפילו דיי טיפשי לשמוח שהאופניים לא נקנו, אבל זה נותן לי עוד כמה ימים של חסד וניידות עם רוסיננטה שלי ודוחה קצת את ההתחלה של הקץ על פרידותיו ואריזותיו.
היי, אז אני חדשה פה, רק רציתי להגיד שאני מאוד נהנית לקרוא אותך…
וגם אני עשיתי סמסטר בונציה לפני מספר שנים. עיר קסומה.
היי פולי! ברוכה הבאה, אני שמחה שאת פה 🙂
אני נמצאת בפדובה בחילוי סטודנטים אבל בגלל המרחק הקצר לונציה אני מגיעה לשם דיי הרבה, הן כל כך שונות ולכל אחת מהן יש את הקסם שלה…
אני הייתי רק פעם אחת בפדובה בזמן שהותי בוונציה והיא באמת עיר מיוחדת…האמת היא, איטליה באופן כללי היא אחת המדינות היותר שוות. תמשיכי לאחוז חזק ברגעים האחרונים שנותרו לך בה-מדובר בזכרונות שנשארים איתך לנצח…
אני בהחלט מסכימה.. אני מאוהבת קשות באיטליה 🙂
אין לי ספק שעוד אחזור לבקר…