בית קסום בלב עמק תפוחים בצפון איטליה, ריח של עץ עולה מהקירות, שמיכות צמר סרוגות מכסות את הספות. בחוץ מושלג אך השמש זורחת. זוהי לא התחלה של סיפור אגדה, אלא החופשה האחרונה של אלמוג ושלי בעמק התפוחים Val di Non בצפון איטליה, שהייתה לא פחות מקסומה. הבית בעמק התפוחים הוא בית הקיץ של משפחה איטלקית עלומה. באיטליה נפוץ להחזיק בתי קיץ, שעומדים ריקים כל השנה עד לחופשה. המצעים, המגבות, כלי המטבח, המשחקים, כולם מחכים בסבלנות למשפחה שלהם שתגיע לחודשי החופשה, בקיץ או בחורף. אני מדמיינת איך בית הקיץ הזה אוצר בתוכו חוויות ילדות והתבגרות של הילדים (שהיום הם כבר גדולים), פיקניקים בין העצים, שחיה באגם בקיץ, סקי בחורף, ארוחות משפחתיות, טיולים. משחקי קופסא מהתקופה שלפני הסמארטפונים, כשאנשים עוד העבירו את הזמן אחד עם השני ולא עם מכשירים. כל פינה בבית מלאה בהשראה. רהיטי העץ הכבדים, הוילונות הרקומים והצלחות המצויירות כאילו מקפיאים את הזמן אי שם בשלהי הפיפטיז.

לא יכולתי למצוא תפאורה הולמת יותר לכותונת הלילה החדשה-ישנה שלי, שמצאתי באחד מביקוריי ב-Mercatino בפדובה. כותונת לילה ורודה עם שכבת שיפון עליונה, מלאה בתחרות ופפיונים. נוסף על כל אלה ישנו חלוק בית תואם בעל שרוולי פעמון. מסוג הפריטים שבטי דרייפר הייתה לובשת לפני שנת היופי שלה, ושהם כל כך יפים שחבל שאי אפשר ללכת איתם ברחוב. מסוג הבגדים שהחברות שלי צוחקות עליי כשאני קונה. אני לא יודעת איך קרה שהאבולוציה הפכה את הכותנות העדינות והיפייפיות האלה, שכל כולן רוך ועדינות לפיג’מות שני חלקים מקושקשות ומגושמות, שלא עושות חסד לשום איבר בגוף הנשי. אולי אני תקועה בעבר, חיה בסרט או סתם רומנטיקנית חסרת תקנה. קוראים לי נגה ואני אוהבת כותנות לילה ישנות.

Comments