נשאלתי לא פעם אודות שם הבלוג שלי. “שקל זה זכר. צריך להגיד חמישה שקלים.”
כך הפצירו בי חיילי צבא הגנת העברית. אז כן, את הבגרות שלי בלשון כבר עברתי, ואם יש משהו שאני בוודאות יכולה להגיד שאני טובה בו הוא שם המספר (לגבי השאר, יד האלוהים עזרה במבחן).
אז למה חמש שקל ולא חמישה שקלים?
השימוש בחמש שקל קיים בשפת הרחוב, ולא במילונים ובאנציקלופדיות. הוא לא נכון מבחינת האקדמיה, אבל הוא נכון בשוק וברחוב. הוא התגלגל מאדם לאדם מפה לפה והתעוות לצורתו הנקבית חמש שקל. לא תשמעו לעולם ילד בן עשר שצועק לחבר שלו ליד דוכן הממתקים בפיצוציה “יש לך חמישה שקלים?”
כשמוצאים בגד שמחירו 5 ש”ח, הוא עולה חמש שקל, ולא חמישה שקלים. הוא לא עטוף בניילון או בא מחנות רשת מסחרית. לרוב, כמו הביטוי, הוא נמצא ברחובות הפשוטים והעממיים ביותר, עבר מספר ידיים, של מוכרי באסטות או של לובשים קודמים. אין בו שום דבר סטרילי ואין לו תג מחיר. הסיפור שלו לא תמיד ידוע, ולפעמים מוצאים אותו בין ערימות של זבל.
