החורף עוד נראה רחוק מרחק שנות-אור, וזה כל כך מדכא. אני כל כך מחכה כבר לחורף בכלליות, אבל במיוחד לחורף הזה, כי בחורף הזה אני אהיה סוף סוף משוחררת. צריך לקחת לבנאדם את החופש, כי שידע להעריך אותו. זה בדיוק מה שאני מרגישה. אני מחכה כבר לחופש המוחלט הזה, להיות אדון לעצמי והכי חשוב- לבחור. שגם אם יהיה לי רע, עדיין תהיה לי אפשרות בחירה…

אז פוסט זה נוצר בהשראת החורף שאני כל כך כמהה אליו, וכן גם קצת בהשראת הצבא – הכובע בשילוב עם המכנס בתוך המגפיים הזכיר לי במקצת מראה של חייל סובייטי, בתקווה שבקרוב אלה יהיו הסממנים הצבאיים היחידים שאלבש…

אתמול הייתי בחנות היד שנייה של אסתר בגבעתיים בעקבות הודעת SMS שאסתר שלחה לי בתחילת השבוע, שיש פרטי וינטאג’. אולם עד שהיה ביכולתי להגיע- יום חמישי- מסתבר שכל הפריטים כבר ניקנו, ומלאי הסחורה בחנות היה קצת דליל. אסתר הבטיחה לי שמחר (כלומר היום, יום ו’) יגיעו הרבה בגדים, אך אני, כמה חבל, חזרתי לדרום… שני פריטים שבכל זאת הצלחתי ללקט הם הסוודר הטורקיז הזה וכובע הפרווה הסובייטי. כובע מאוד דומה ראיתי לפני משהו כמו חודש בחנות בשוק הפשפשים, וכל כך התלבטתי האם לקנות אותו. הוא היה מקסים, אבל עלה 50 ש”ח, ואני התלבטתי האם שווה לי להוציא כזה סכום על כובע שספק כמה יצא לי ללבוש… בסופו של דבר לא קניתי אותו בשוק, במחשבה שאם אני צריכה אותו הוא כבר יגיע אלי. ואכן, יש שיגידו צירוף מקרים (אני אומרת-גורל) פגשתי בכובע זהה אתמול אצל אסתר בחנות, בחמישה שקלים.

אפשר חשבון?