אם הקירות יכלו לדבר
אחד הדברים שהכי קסם לי בתל אביב, עוד לפני שהיא הפכה לביתי, הוא אמנות הרחוב הענפה שלה. יש הרואים בזה ונדליזם והשחתה, לא אני. אמירה שנאמרת ברחוב פונה לקהל הרחב, לא זה שבא לגלריות. האמירות של הרחוב נוקבות הרבה יותר, כך לפחות אני מרגישה. היופי הוא ההתחדשות המתמדת וההתפתחות, איך אותו הקיר יכול להכיל יצירות שונות ולא להפסיק להתחדש. בכל פעם שאני עוברת ליד גרפיטי חדש שלא ראיתי בעבר אני מחייכת, במיוחד אם הוא עשוי בהומור או מתוחכם (לדוגמה אם אתם זוכרים את הגרפיטי של הרצל עם הכתובת “לא רוצים לא צריך”).
גרפיטי הוא עניין של מה בכך, כל חובבן זוטר יכול לעשות אותו בקלות ובאנונימיות, והרחובות מלאים בהמון גרפיטי סתמיים. אך יש אנשים שעבורם זו תשוקה, הדרך שלהם לתקשר עם הרחוב. כזה הוא KNOW HOPE. כל מי שהסתובב בתל אביב ועיניים בראשו ודאי נתקל בדמויות הרזות שלו בשחור לבן עם הלב האדום בחזה או על השרוול. לפעמים עם ציפור או נורות או עמוד חשמל. כל גרפיטי שלו הוא עבודת אמנות, סיפור שהוא מספר לנו בפינות הרחוב ובסמטאות.
אתמול הלכתי עם א’ למושבה האמריקאית לבחון שמועה שגונבה לאוזני אודות מבנה נטוש שהפך לגלריה לאמנות רחוב בעל כורחו. בשקט בשקט, בלב אחת מהשכונות הכי יפות התל אביב שוכנת הגלריה המסתורית. הזדחלנו דרך פרצה בגדר, ומראה מדהים נגלה לעיננו- במבנה בעל שלוש קומות, שאף קומה כבר אינה קיימת וגם לא הגג, נשארו רק קירות גבוהים גבוהים. שם בחרו KNOW HOPE ואמן נוסף ליצור כמה מעבודותיהם. ונשאלת השאלה- אם אמנות הרחוב אמורה לפנות לקהל הכי פשוט ובלתי אמצעי שעובר ברחוב, למי פונה האמנות כשהיא סגורה במבנה נטוש שאליו איש לא מגיע?
ההשערה שלי היא שהיא לא פונה לאף אחד. זוהי האמנות האמיתית. אמנות שיוצאת מהלב לכל מי שמוכן לשמוע, גם אם אין איש שומע.
הלבבות האדומים בדמויות של KNOW HOPE היו בהתחלה במקום המקורי של הלב, ועם הזמן בעבודות המאוחרות יותר עברו לשרוול, והשאירו את מקום הלב כחור…
הציורים יוצאים מהקיר באמצעות חבלים שהדמויות אוחזות:
לדעתי את הציור הזה יצר אמן אחר שמשתף פעולה עם KNOW HOPE (יש להם מספר עבודות משותפות על הקירות). שימו לב לחדרון הזה המלא אבנים- על כל אבן מצוירים חלונות וזה נראה כמו ערימה של בתים.
עבודה משותפת של KNOW HOPE עם האמן השני שאין לי מושג מי הוא
העבודה הזו מאוד הזכירה לי ויטראז’ של חלון כנסייה שמחקו לו את כל הצבעים
אפשר חשבון?
שמלה – 0 ש”ח / יד שנייה מאחותי
גרביון – 10 ש”ח / מהשוק
שרשרת – 0 ש”ח / מתנה מחברה מדרום אפריקה
תיק – 15 ש”ח / חנות על אלנבי
סנדלים – 40 ש”ח/ C&A בודפשט
ובצילום הראשון אפשר לראות שמעל החיות כתוב “זכרון וילדות”.
(למען אלו שלא קוראים ברוסית)
לאמן השני קוראים
KLONE
הוא פעיל כבר קרוב לעשור ועושה דברים מאוד מעניינים
כן, Klone Yourself בכינוי המלא, יש עוד מלא דברים יפים שלו כאן http://www.flickr.com/photos/klone/
http://www.facebook.com/#!/kloneyourself?ref=ts
המוכשר!
ונזכרתי בזה: http://www.graffitlv.com/?p=1216&utm_source=feedburner&utm_medium=feed&utm_campaign=Feed:+graffitlv+(%3FGraffiTLV%3F)
תוכלו לרשום איפה זה בדיוק מאוד מעניין אותיללכת לשם
וגם וגם וגם…
אני יודעת שזה לא בדיוק קשור לפוסט (המדהים ד”א, ואני מצטרפת לבקשה לרשום איפה זה בדיוק! הייתי שמחה מאוד ללכת לשם..),
אבל באיזה שוק בדיוק קנית את הגרביונים האלו? תמיד קשה לי למצוא בשווקים דברים זולים כמו גרביונים צבעוניים…
פוסט נהדר! טוב לדעת שיש עוד אנשים שעושים אמנות לשם האמנות, ולא מעניין אותם אם ייראו את זה או לא, כמו שכתבת האמנות האמיתית.
אנונימי – תודה על תשומת הלב
איה – שמעתי עליו בעבר, אבל לא קישרתי את העבודות לשמו. תודה!
יעל – תודה רבה. באמת יש לו עבודות מדהימות…
שחיינית מצטיינת – אחלה קישורים. תנקס!
אנונימי 2 – הכניסה זה מול הבית שברחוב אוארבך 10 (הבית האחרון ברחוב…)
אנונימי 3 – הסברתי בתגובה מעל איפה זה, ואת הגרביונים קניתי בשוק בבאר שבע לפני שנה… בכל מקום יש הפתעות!
ליליה – תודה רבה, אני שמחה שאהבת את הפוסט…
איזה יופי של פוסט 🙂
לפני כמה שנים ביום כיפור הסתכלתי מהחלון ופתאום ראיתי שהוא עובד מתחת לבית שלנו, ופשוט ישבנו והסתכלנו איזה שעתיים איך הוא מצייר מההתחלה עד הסוף וזו היתה פשוט חוויה מדהימה.