Barcelona
הגענו לברצלונה בשעת בוקר מוקדמת באוטובוס הלילה שיצא מולנסיה. גולת הכותרת של הביקור בברצלונה היה פסטיבל פרימברה סאונד, אך על כך בפוסט אורח מיוחד. הפוסט הזה יתמקד בעיר ברצלונה, כפי שחווינו אותה לפני ואחרי הפסטיבל. כבר כשהזמנו את הכרטיסים לפסטיבל דאגנו להזמין חדר בגסט-האוס מקומי זול כדי לא להיתקע בלי מקום לינה לפסטיבל (וגם כדי לא להיות אורחים חצופים שחוגגים בפסטיבל כל הלילה וישנים כל היום). את שלושת הימים לפני ושלושת הימים אחרי הפסטיבל קיווינו לבלות אצל מארח מקומי. משהגענו לברצלונה בבוקר ועדיין לא קיבלנו תשובה חיובית החלטנו להזמין מקום באכסניה הזולה ביותר שנמצא לאותו הלילה ולראות מה יהיה בהמשך.
הגענו לאכסניית סיינט ג’ורדי שהיא הייתה ההפתעה הגדולה של שהותנו בברצלונה. האכסניה הייתה זולה כל כך (12 יורו ללילה!) מכיוון שהיא נפתחה רק שבוע לפני שהגענו. המיקום שלה היה מצויין (ממש קרוב לסגרדה פמילייה), היא הייתה מאובזרת ומצוחצחת וחוץ מזה שהיא כללה כל מה שמטייל יכול לבקש (סלון גדול מלא בפופים, פלזמה ואוסף סרטים וסדרות מכובד, מטבח מרווח עם שלוש (!) עמדות בישול שונות, לוקרים בחדרים, אינטרנט אלחוטי מחשבים חינמיים לשימוש אורחי האכסנייה והכי חשוב- מזגן) היא גם נראתה כמו בית האח הגדול. היה לנו כל כך כיף שם שפשוט החלטנו לוותר על חווית הקאווצ’סרפינג בברצלונה ונשארנו באותה האכסנייה עד לפסטיבל. כמובן שמה שהתיימר להיות גסט האוס בו התארחנו לימי הפסטיבל לא הגיע לקרסוליים של אכסניית סיינט ג’ורדי (לקרוא לחדר בבניין דירות עלוב עם שרותים משותפים ללא נייר טואלט “גסט האוס” זה קצת אוברסטייטמנט). בכל מקרה כל כך נהננו שם שמיד כשנגמר הפסטיבל חזרנו אל האכסניה האהובה לשלושה לילות נוספים, למרות שהמחיר כבר היה קצת יקר יותר.
בית האחר הגדול גרסת סיינט ג’ורדי
מינגלינג בחדר האוכל
וכשהפסקנו להתלהב מהאכסנייה הנהדרת גם הסתובבנו קצת בעיר. כמובן שכשנהיה חם מדיי חזרנו למזגן של סיינט ג’ורדי.
חלון ראווה של חנות מגבות- כמה גאוני!
מכירים את העלמות מאביניון של פיקאסו? אז מסתבר שהציור לא מתאר בורדל בעיירה הצפתית באותו שם, אלא דווקא את רחוב החלונות האדומים העתיק של ברצלונה! והרי ההוכחה:
פפראצי של בנות הפאוורפאף. זה רק אני או שבטלוויזיה הן נראות צעירות יותר?
הגענו גם למקדש אוגוסטוס שנבנה בעיר במאה הראשונה לספירה. מה שמדהים הוא שהעיר המתפתחת נבנתה סביב עמודי המקדש העתיקים, והם עומדים על תילם עד היום בתוך בניין דירות!
מקום מקסים שהגענו אליו כדי להצטנן קצת מהחום הוא Rosa Negra ( רח’ Via Laietana 46). לא יכולנו למצוא מקום מרענן יותר מזה גם אם היינו מחפשים- אם המרגריטה קפואה בטעם פסיפלורה (עם כתר צ’ילי!) לא הספיקה הכפכפים הצבעוניים שהיו תלויים על הקיר כבר עשו את העבודה. שווה לקפוץ לביקור, העיצוב נהדר, המחירים לא יקרים והקהל מקומי ומגניב.
וזו תמונה בשביל שאמא תראה שאני אוכלת אבוקדו (אמא אל תתרגלי, אני אוכלת רק במצבים מאוד מסויימים)
הספרדים יודעים להעריך מוזיקה: יום אחרי הניצחון של ברצלונה בגביע האלופות. פסטיבל פרימברה בכתבה הראשית והזכייה של בארסה בכתבה קטנה!
ואי אפשר שלא לחזור לספר על האכסנייה, כי למעשה בה קרה כל האקשן (צעירים מכל העולם מבשלים בו זמנית ארוחת ערב זה מתכון לסיפורים מעניינים). אנחנו החלטנו לבשל ארוחה שהתחילה בטורטייה ונהייתה סעודת מלכים.
אבל מלבד הכיף של ארוחות הערב עם האנשים באכסנייה, האכסנייה גם ארגנה יציאה משותפת לאורחים- סוג של פאב קרול רק בלי לשלם מלא כסף. בגדול אני לא מהטיפוסים של “פאב-קרולים” תיירותיים, פשוט כי אני בד”כ לא מתחברת למקומות שמגיעים אליהם (ע”ע ברים באלנבי). למרות זאת החלטנו להצטרף בשביל הצחוק, וצחוק בהחלט היה. עובדים צעירים של האכסנייה הובילו אותנו ברחבי העיר וניסו לשמור עלינו שלא נדרס. עברנו בברים תיירותיים עם מלא צעירים מכל העולם (וכשאני אומרת צעירים אני מתכוונת שהם לא רק ילדותיים- הם באמת צעירים גם אם יש להם כבר תואר או שניים בכיס והם קטנים ממני בשנה). הקטע של הבר הראשון היה מאה צ’ייסרים שונים בשני יורו, ויותר משהברמנים אהבו למזוג צ’ייסרים הם אהבו להדליק אותם. כל אחד ומה שעושה לו את זה. נראה לי שזה עבד על שתי האוסטרליות ששתינו איתן.
ואלה חבורת שייגעצים עם מבטא אמריקאי מושלם. כשכל הקבוצה יצאה מההוסטל ונכנסה למטרו לכיוון הבר הראשון הבחור עם בוב ספוג על החולצה כמעט הפיל את אלמוג כשהוא התגנב איתו בשער למטרו (מבלי להודיע לאלמוג המסכן!) אני שראיתי את זה קורה כבר ידעתי למה לצפות וכשעברתי בשער שלושת האחרים שנדחפו אחריי כבר לא הפתיעו אותי. אחרי התקרית הם התחילו את שיחת החולין שלהם איתנו בשאלה ” what is your animal name?” הם היו רציניים לגמרי. הם הציגו את עצמם כ”סנאי” “תמנון” ו”עצלן”. ובכן, מה עונים על כזו שאלה? אני בחרתי בארנב, ואלמוג בארמדילו. אח”כ הם ניסו לעבוד עלינו שהם איריים. עם המבטא שלהם והשטויות זה היה ברור שהם אמריקאים צעירים שרק סיימו היי-סקול. הם המשיכו להתעקש שהם איריים ואני ביקשתי הוכחה, שהגיעה בדמות רישיונות נהיגה איריים. ככה הם יבשו אותנו וגילינו שהמבטא הדבלינאי דומה למבטא אמריקאי. כנראה שאינפנטיליים קיימים לא רק באמריקה. הזויים.
בהמשך הערב הבייביסיטרים שלנו מהאכסנייה הובילו את כולם למסיבה, נזהרים שלא נרד לכביש ונידרס. המקום היה מסיבתי ביותר. כזה שבאותה מידה היה יכול להיות באילת, בראשל”צ או בבולגריה. המוזיקה הייתה בדיוק מה שהיו שמים בהיט-מן 2011 אם היה אחד כזה. אבל לא בקטע רע- אנחנו נהננו מכל רגע, בערך כמו אחרי שנפרדים מהעכבות ורוקדים לצלילי מושיק עפיה בחתונה משפחתית. יש רגעים שמסתכלים על החיים מלמעלה וצוחקים. מוקפים בכל התיירים שרוקדים כל כך ברצינות במקום האנונימי הזה לגמרי היה רגע כזה.
אחרי שמיצינו את המוזיקה ואווירת קלאב הוטל לוטרקי יוון השארנו את הצעירים להמשיך לחגוג ואנחנו יצאנו לשדרת הרמבלה כשהשיר המעצבן של שאקירה נתקע לנו בראש. משהגענו לכיכר קטלוניה כדי לתפוס אוטובוס לילה שיקח אותנו לאכסנייה שוב ראינו את הפגנות הענק הפעם בברצלונה, והבנו את סדר הגודל של המחאה הספרדית. המפגינים העייפים מהיום בכיכר ישבו והקשיבו לנאומים או ניגנו ושרו, יושבים בכיכר עדיין כל כך מאוחדים וחדורי מטרה גם אחרי שבועיים בכיכר. כל זה מתקשר לי למה שקורה כיום בישראל ולצערי אני לא יכולה לקחת חלק פעיל בו. בהזדמנות זו אני רוצה לתמוך בהפגנה שהחלה בת”א וירושלים וכבר התפשטה לשאר קצוות הארץ על מצוקת הדיור. אני מחזקת את ידכם מפה, אני מקווה שתקחו דוגמה מהספרדים ומההפגנות היפייפיות שלהם, ותגייסו המון אכפתי שיבוא להפגין על הנושא החשוב הזה. כולי תקווה שזה יזיז משהו בארץ (קצת יותר מבספרד).
ולסיום הפוסט (ולמעשה סיום השהות בספרד) הגענו לפיפה קלאב- מקום סודי בלב ההומה של ברצלונה – בכיכר ריאל. הכיכר מלאה בתי קפה ומסעדות מפוצצות בתיירים, שכלל לא יודעים שבדירה המשקיפה לכיכר בקומה השלישית של מבנה מגורים מתקיים כבר מעל שלושים שנה בר סודי. הראייה היחידה לבר הוא שלט קטן בכניסה ופעמון כתוב בכתב יד.
הבר עצמו הוא בעצם דירה בעלת שישה חדרים מהמאה התשע – עשרה המעוצבת כאילו שרלוק הולמס בכבודו ובעצמו יושב שם בדרך קבע. באחד החדרים יש אוסף מקטרות מרשים ביותר ושולחן פול, בחדר אחר יש בר קטן וספות עתיקות וחדר נוסף הוא כמו אולם נשפים בו מתקיימים שיעורי טנגו כמעט כל יום עד חצות, ואח”כ הופך לחדר נוסף עם שולחנות ליודעי דבר. המוזיקה היא 50’s ואחורה, ובכל פעם שמישהו מצלצל באינטרקום אור חזק נדלק. את הערב האחרון בילינו שם בחברת בקי ומל, אנגליות משפילד שהכרנו בהוסטל. למעשה את ההחלטה להתחיל את הטיול באנגליה בעיר שפילד קיבלנו יומיים לפני שהכרנו אותן, ואחרי שהכרנו זה אפילו חיזק עוד יותר את הבחירה בעיר הנידחת.
ובפוסט הבא – חוויות מפסטיבל פרימברה אחד אדיר…
ואוו נגה תמונות מקסימות! והתיאורים שלך נהדרים!
אביטל.
נראה מוי כיף 🙂 האכסנייה נראת מדהימה! בכלל, התמונות נהדרות ומעבירות את האווירה הספרדית.
תמשיכו להנות!
♥
מיראל
הכל נראה כל כך מהמם.
א. גם אני אוכלת אבוקדו רק כשהוא מעוך
ב. האכסניה מהממת
ג. ממש נהנית לקרוא את הכתיבה שלך.
אביטל – תודה רבה!! אני שמחה שאת נהנת…
מיראל – האכסנייה ללא ספק היה אחד ההימורים המוצלחים! אני ממליצה עליה בחום… תודה רבה!
מיכל – אפילו כשהאבוקדו מעוך אני לא תמיד אוכלת אותו, רק אם הוא מטובל ומוגש עם נאצ’וס! אני שמחה שאת נהנת, תמשיכי לעקוב!