הרהורי חתונה
בעוד שבוע אני ואלמוג מגיעים לארץ הקודש כדי להתחיל להזיז דברים לקראת החתונה שלנו בסתיו. מאז שהתארסנו בקיץ כמעט ולא עשינו כלום (מלבד לקנות לי שמלה בלונדון), כי שנינו היינו עסוקים מדיי בלימודים ובלחיות באיטליה וספרד, והדבר האחרון שהטריד אותנו זה החתונה שנראתה כל כך רחוקה. בשבוע האחרון התחלתי לצלול לעולם החתונות ואני לא אגזים אם אומר שכמעט טבעתי. בין ימים של שיטוטים באינטרנט בחיפוש אחר לוקיישן שנאהב לבין לילות לבנים באתר Rock ‘N’ Roll bride , הרגשתי כאילו אני עוד רגע מאבדת את דעתי. בין חתונות מטורפות כמו החתונה הזאת מצד אחד (שאפשר לאהוב או לשנוא אבל אי אפשר להישאר אדישים אליה. שלא תעזו להחמיץ את הסרטון. 12 דקות שבהחלט שוות צפייה) לבין עוד חתונה בגן אירועים טרנדי עם עמדת שזירה ופוטו בות’ מצד שני. בין הרצון לא להיכנס לחובות בגלל החתונה מצד אחד לרצון לעשות אירוע ייחודי שישקף אותנו מצד שני. בא לי לעשות משהו אחר. אני לא רואה את עצמי מתחתנת באולם או בגן אירועים, ומצד שני הפקת חתונה במקום אחר היא מאוד יקרה ואני לא רואה הצדקה להוציא כל כך הרבה כסף על ערב אחד. אני רוצה מקום שירגש אותי ואירוע שיהיה גדול מהחיים. ואני גם רוצה לקום למחרת בבוקר ולהיות שלמה עם הסכום ששילמתי על אירוע שכזה. אני לא מצליחה למצוא את האיזון בין שני הקצוות האלה. לפחות לא כרגע.
אני מנסה לפצח את הגרסה המודרנית של החידה שהעסיקה את האלכימאים משחר האנושות – איך ליצור זהב מעופרת, או במקרה שלי איך ליצור חתונה מהממת מבלי להוציא מאות אלפי שקלים שאין לנו. בבגדים אני יודעת לעשות את זה מצוין- למצוא מציאות זולות שאיש לא חפץ בהן ולהפוך אותן לאאוטפיטים יפים. לכן גם השמלה הייתה החלק הקל- ידעתי שאני אמצא שמלת וינטג’ מהממת והגדרתי לעצמי תקציב עבורה. אבל זה היה הדבר הקל היחיד, וגם היחיד שסגרנו בכל שמונת חודשי האירוסין שלנו. השאלה העולה היא איך אני עכשיו מתרגמת את היכולת המופלאה הזאת לשאר חלקי החתונה?? עד שאמצע פתרון (או עד שאתייאש סופית) אני חוזרת למנה גדושה של פוסטים עם חתונות יפות מעבר לים, ולפנטזיה על חתונה בטירה בסקוטלנד עם חמישים מוזמנים.
התמונות צולמו בצרפת בדרך חזרה מאנדורה, כשתכנוני חתונה לא העסיקו אותי כל היום. אני לובשת: מכנסיים מפול אנד בר, חולצה מהסייל ב- Stradivarius, חגורת וינטג’ ונעלי טיולים טבעוניות מחנות נעליים טבעוניות בבילבאו.
אותם השיקולים והרצונות הניעו גם אותי: שיהיה אנחנו, מיוחד ויפה ולא יקר מדי. קשה לי להגיד שלבסוף כל החתונה לא יצאה יקרה, מה שבטוח זה שעל חלק מהדברים חסכנו יותר ועל חלק מהדברים לא התפשרנו ויצא בדיוק כמו שרצינו. למשל, המקום היה לנו מאוד חשוב, אז הלכנו על מקום יפה שגם היה מהיקרים יותר (“חגיגה בכפר”-שלצערי נסגר:() הרגשנו שם פשוט בבית ועד היום אנחנו מקבלים מחמאות. בדברים אחרים, כמו דיג”י וצלם לא לקחנו את אנשי המקצוע הכי מוכרים בתחום ולכן גם שילמנו בהתאם אבל הם היו אדירים, מקצועיים ומוכשרים! אז נראה לי שהעצה הכי טובה שלי – היא לא להתפשר על כלום בעצם אבל גם לא לפחד לפנות לספקים פחות “מוכרים” כי זה לא אומר שהם פחות טובים ותבחרו מקום שתרגישו בו בבית! זה הכי חשוב!
העצה שלך נפלאה, אני מניחה שנצטרך לעשות רשימה של מה שחשוב לנו ומה פחות (בתקווה שנסכים אחד עם השני) ונתפור לנו חתונה למידותנו. ראיתי תמונות מחתונות בחגיגה בכפר וזה היה נראה מעלף. ולגבי ספקים פחות מוכרים- אני מאוד אוהבת לתמוך בבעלי מקצוע בתחילת דרכם, ויודעת שיש אנשים מוכשרים במחירים ממש סבירים. הפחד היחיד הוא שבהתחלה יש יותר סיכויים לפאשלות ולא הייתי רוצה ליפול עם בעל מקצוע שאני לוקחת (עם כל הלחץ בחתונה וזה…) אני תוהה איך יודעים שספק מתחיל הוא מקצוען ושלא יהיו בעיות :/
וכמו הרבה פעמים אחרי שאני קוראת פוסט שלך… מרגיש לי שאנחנו נורא דומות 🙂 בעוד שישה ימים אחגוג שנה ראשונה של נישואין, שנחגגו ביום שהיה כולו שלנו ו”אנחנו”, יחד עם השילוב הכה חמקמק של “מתוקצב” ו”שקול”. זה היה באמת לא קל, והיו פעמים שאפילו קצת מורט עצבים… אבל אני יכולה להגיד לך שזה אפשרי, רק באמת תלוי בהמון בחירות קטנות וגדולות שתבחרו לאורך הדרך (יש שייקראו להן פשרות, אבל הן לא נראו כך בעינינו), וגם אתם תוכלו להגשים את החזון הזה ולהנות ממנו גם יחד.
אם את רוצה להתייעץ או לשמוע רעיונות, את מוזמנת לדבר איתי בפרטי!
אני שמחה לשמוע שאני לא לבד במערכה 🙂 לפעמים זה מרגיש כאילו כל עולם החתונות יצא מכל פרופורציה, ואני תוהה איך באמת אנשים מממנים חתונות כאלה יקרות (כששאלתי מפיקה שפגשנו איך זוגות שעושים חתונה בטבע מכסים את ההוצאה היא פשוט אמרה לי: הם לא). זה מייאש אבל גם מחייב אותנו לחשוב מחוץ לקופסה ולראות איך אנחנו יכולים בתקציב מאוד מוגבל לעשות חתונה שהיא שלנו ושאנחנו שלמים איתה. זה מאוד מנחם לשמוע גם קולות שפויים כמוך שמחזקים אותי ומוכיחים שזה אפשרי. תודה רבה!