החתונה – חלק ראשון
שנה של הכנות (במשרה מלאה) שמתקבצות ליממה אחת. החתונה שלנו הייתה אחד האירועים המורכבים והכיפיים שאי פעם הרמתי וקשה לסכם אותה בפוסט אחד. אז החלטתי לחלק למספר פוסטים וקצת לספר על התהליך, אני מקווה שזה לא יהיה עמוס מדיי. אז הפעם אנסה לא להכביר במילים ואספר על ההכנות לחתונה ובוקר החתונה, בפוסטים הבאים אפרט קצת יותר על האירוע עצמו, מה שלבשתי, נעלתי תהליך הכנת העיצוב ושאר ירקות. אני רוצה לתת לתמונות שצילם לירון אראל לדבר בעד עצמן. רק אוסיף שהיה לנו אירוע בקונספט קצת אחר, עם חופת שקיעה, ארוחה טבעונית ולינה מדברית. השקענו הרבה מחשבה מאחורי כל פרט בחתונה, החל מהרעיון הגדול ועד לפרטי העיצוב הכי קטנים. היה חשוב לנו שהאירוע ירגיש אינטימי ויהיה אלגנטי אך פשוט מבחינה עיצובית. אז קבלו אותו, הפוסט הראשון בסדרת החתונה המדברית שלנו.
המיקום
כבר סיפרתי לכם בשלב התכנונים לחתונה בפוסט הזה שאנחנו מחפשים לחתונה מקום מיוחד, שירגיש לנו טבעי להתחתן בו. התהליך למציאת המקום המושלם היה מאתגר, מכיוון שתכננו את החתונה בשלט רחוק מספרד. בחופשה של שלושה שבועות בארץ תכננו לראות מקומות פוטנציאלים ולסגור מקום לחתונה. מראש ירדנו מהרעיון של גני אירועים ואולמות כי שנינו לא מתחברים כל כך לז’אנר השנדלירים והאורות הסגולים. בתור שני דרומיים החלטנו לחפש מקום לחתונה דווקא פה, וחרשנו את הנגב בחיפוש אחר הלוקיישן המושלם שירגיש לנו נכון. ראינו כמעט כל מקום שעלה על רוחנו- חוות, אגמים, בניינים עות’מאניים נטושים בבאר שבע ואפילו שקלנו להתחתן על הדשא של התיכון בו למדנו בכפר הנוער אשל הנשיא. לבסוף הגענו לכפר הנוקדים, אחרי כמה ימי חיפוש אינטנסיביים. הגענו לקראת שקיעה ופשוט התאהבנו במקום. הטבע שעוטף מכל כיוון, הניתוק מהציוויליזציה (אפילו קליטה סלולרית לא הייתה) והשקיעה המדהימה- החלטנו שבדיוק זה המקום וזו השעה שבה נרצה להתחתן.
הקונספט
כשחשבנו איך נרצה לחגוג את היום שלנו, דמיינו חגיגה מדברית ארוכה ואינטימית עם כל האנשים היקרים לנו, שמתחילה אחרי הצהריים ומסתיימת בבוקר. מין פסטיבל אהבה מדברי. רצינו לנצל את יופיו של המדבר בכל שעה, ולכן החתונה שלנו התחילה בשעה המאוד לא שגרתית ארבע וחצי אחרי הצהריים, כדי שהחופה תתקיים בשקיעה. למרות הרמות הגבה של חלק מהמוזמנים, ידענו שמי שחשוב לו יגיע לטקס, ומי שלא יוכל להגיע לטקס יצטרף אחרי כן לארוחה ולמסיבה. דמיינו מתחמים שונים בהם האורחים שלנו יוכלו להכיר אותנו קצת יותר, ולהנות מהמדבר: לרבוץ באוהל זולה, לאכול מרשמלו ליד המדורה או לצפות בכוכבים דרך טלסקופ (אפילו קיבלנו במתנה מטר כוכבים באותו הערב). עשינו כל שעלה בדעתנו כדי להביא את החוויה המדברית במיטבה. בנוסף הזמנו את האורחים להישאר לישון, באוהלים מדבריים או צימרים במקום, והמשכנו לחגוג גם בבוקר שאחרי.
התארגנות
בבוקר החתונה הלכתי יחד עם האחיות שלי והאחיות של אלמוג לוילה בלה, מספרה השוכנת בבית עות’מאני קסום בעיר העתיקה של באר שבע. משם נסעתי לצימר בכפר הנוקדים כדי להתאפר ולהתלבש. מי שאיפרה אותי היא דנה כפיר, חברה ומאפרת בחסד עליון. היא כבר איפרה אותי בעבר ותמיד הייתה מדהימה, ולכן סמכתי עליה בעיניים עצומות שתאפר אותי אפילו בלי שעשינו איפור ניסיון. אלמוג התארגן בצימר ליד וכששנינו היינו מוכנים נפגשנו כחתן וכלה. יאי!
הלבוש
על הלבוש אכתוב פוסט נפרד, ולכן רק אספר בקצרה שאת שמלת הוינטג’ שלי מצאתי בחנות דקדנט וינטג’ בלונדון (כמעט שנה לפני החתונה), והמגפונים עוצבו במיוחד על ידי רוני קנטור המדהימה, אחרי שחיפשתי בנרות מגפונים לבנים טבעוניים שכאלה ללא הצלחה.
ההכנות
את כל התכנונים והארגונים עשינו לבד עם עזרתם של חברים ובני משפחה. החל מסרטון Save the date ועד לתגים למפיות, חשבנו (או יותר מדוייק להגיד חשבתי) על כל פינה וכל פרט עיצובי ואיך מוציאים אותו לפועל. זו הייתה תקופה מאוד יצירתית וכיפית, בה כל חתיכת זבל מהרחוב יכלה להפוך לפריט עיצובי בחתונה. נעזרנו בחברת הפקה שדאגה לסגור את כל הקצוות ביום החתונה ולסדר את כל הפינות וכל העיצובים שהכנתי. על תהליך הכנת העיצוב ורעיונות איך לעצב חתונה לבד מבלי לקרוע את הכיס אספר בפוסט נפרד בהמשך.
הצילום
אולי אני משוגעת, ואולי סתם בלוגרית מצויה, אבל צילום זה אחד הדברים שהיו הכי חשובים לי בחתונה. בחרנו בלירון אראל לצלם את האירוע שלנו אחרי שקיבלתי המלצה מחברה ולא יכולתי להפסיק להסתכל על העבודות שלו. זה נראה כאילו כל חתונה שהוא מצלם היא סצנה מתוך סרט או אדיטוריאל במגזין. לירון הוא למעשה הספק הראשון שסגרנו, הרבה לפני שהיה לנו תאריך (משוגעת או לא?). לירון והצוות שלו היו מדהימים, נעימים, מצחיקים ובעיקר השאירו אותנו עם מזכרת קסומה מהחתונה.
טוב זה היה מלא תמונות או מה? ואלו היו רק ההכנות. בפוסט הבא יגיעו עוד תמונות מהאירוע עצמו והפתעה שהכנתי לאלמוג (רמז: מעורב בזה יוקלילי), יש למה לחכות…
משגע. והעיצוב של הבלוג החדש מקסים.
תודה רבה הילה!
אני שמחה שאהבת את העיצוב החדש 🙂