לרוב כשיום מתחיל מחורבן, הוא בד”כ גם נגמר כך. אתמול היה יום כזה. נסעתי לדירה, ועברתי דרך המקום הכי נמוך בתל אביב, התחנה המרכזית. לא הייתה לי סיבה למהר. התחשק לי להסתובב קצת, ללכת לאיבוד בין הדוכנים המצועצעים והעובדים הזרים....

    נשאלתי לא פעם אודות שם הבלוג שלי. “שקל זה זכר. צריך להגיד חמישה שקלים.” כך הפצירו בי חיילי צבא הגנת העברית. אז כן, את הבגרות שלי בלשון כבר עברתי, ואם יש משהו שאני בוודאות יכולה להגיד שאני טובה בו...

היום שלי התחיל דווקא טוב. קמתי מוקדם ביקיצה טבעית, ונסעתי עם א’ (לא זה של דנה ספקטור) למרכז ת”א לקניית מתנות, סידורים ושאר דברים של שישי בבוקר. ישבנו בבית קפה נחמד על קינג ג’ורג’, והמלצרים (שניים במספר) אפילו דיברו אלינו באנגלית...

אתמול הייתי בשוק הפשפשים. השוק שוכן במקום ספק פסטורלי ספק מוזנח ביפו המנומנמת. בימים רגילים השוק פתוח בבוקר, ואם הגעת ב16:00 מתמזל מזלך אם ישנה חנות או שתיים שעדיין פתוחות. הבעיה עם השוק, היא שבבוקר ובצהריים נורא חם להסתובב, במיוחד בקיץ...

אז זהו הפוסט הראשון שאני מעלה, וכולו בהשראת גל החום שפקד אותנו בשבוע האחרון, ולא הצליח להשאיר אותנו אדישים ויבשים… איך בכל זאת אפשר להתמודד אתם שואלים? דבר ראשון ים, המצנן הרשמי. דבר שני, בגדי כותנה דקיקים ואווריריים. דבר שלישי, בעיקר...