Independence Day
אני יודעת שזה אולי פחות סקסי לדבר על זה ביום העצמאות או בכלל בבלוג אופנה רחמנא לצלן, אבל בשנים האחרונות אני מגלה שהעצבות של יום הזיכרון והשמחה של יום העצמאות נהיים מורכבים יותר ויותר עבורי. מי שלא מחבב הרהורים פוליטיים מוזמן לדלג ישר לחשבון.
הציונות אותה ינקתי מילדות כנכדה לדור המייסדים מתחילה להחליד ככל שאני מתבגרת ומבינה יותר את הפוליטיקה וההיסטוריה של המדינה. במציאות היומיומית בארץ אני מוצאת את עצמי פעם אחר פעם מתוסכלת ממה שקורה במדינה. אני לא מסכימה עם הרבה מהערכים שמובילים את קברניטי המדינה כיום, כמעט בכל תחום. אני מרגישה שהחברה שלנו היא חברה אלימה וקסנופובית, המקדשת כסף במקום ערכים אוניברסליים של אחווה, רעות וכבוד האדם. קשה לי שהמדינה שלנו כל כך מיליטנטית ומחייבת את כל אזרחיה להתגייס, כאילו שזו הדרך היחידה שבה אפשר לתרום למדינה. אני חושבת שאם היו מקדישים רבע מהמשרתים בצבא לעבודה בחינוך בשכונות מצוקה, לצמצום פערים בחברה, לעבודה עם קשישים, נכים ועולים חדשים החברה שלנו הייתה מרוויחה הרבה יותר, והייתה אנושית הרבה יותר (עם כל הכבוד למורות חיילות שעושות עבודת קודש- אני לא מבינה למה מורה שעובדת עם ילדים צריכה ללבוש מדים). במדיניות הקיימת כיום מכריחים ילדים להתגייס כאילו אין ברירה מחד, אך משסים אותם במערכת אטומה ושרירותית ונותנים להם נשק מאידך. האבסורד הוא שגורם המוות מספר אחת בקרב משרתי החובה הוא לא הגנה על המדינה, אלא התאבדויות, אבל את זה אף אחד לא יספר לכם. ממש ארץ אוכלת יושביה. אני מבינה את החשיבות של מדינה לעם היהודי וחלילה לא מקלה בזה ראש, אבל אסור לנו לקבל דברים כמובנים מאליהם. סדר מסוים שהתאים לקום המדינה לפני שישים שנה כשהעם היהודי היה במלחמה קיומית- במצב של להיות או לחדול, לא בהכרח מתאים כיום. חייבים כל הזמן להרהר ולערער על הקונבנציות שאנחנו נולדים לתוכן וחיים בהן בתוך מציאות משתנה שכזאת. בכיתה י’ היה לי דיון עם המורה שלי להיסטוריה, קיבוצניק בשם צביקה. אני הסברתי לו למה לדעתי חשוב שכולם יתגייסו לצבא, והוא אמר משפט שהמשכתי להרהר בו גם שנים אחר כך עד היום. הוא אמר שמציאות משנה תודעה, שמי שאין לו צבא גדול לא יצא לקרב כל כך מהר, אלא ינסה למצוא פתרונות אחרים לבעיותיו.
בברכת יום עצמאות שמח, ומי ייתן שלא ימות עוד אף חייל ואף אזרח בטרם עת על קידוש המולדת או בגללה.
אפשר חשבון ? Check Please
אוברול – 18£ (בסייל, במקום 61£) / Miss Selfridge
Overall – 18£ (on sale, instead of 61£ ) / Miss Selfridge
נעלי עקב – 22.5£ / ASOS
Heels – 22.5£ / ASOS
תיק קלאץ’ – 15 ש”ח / פעמיים כי טוב
Clutch bag – 15 NIS / twice as good
קודם כל אני שמחה שאת מגבה את ההרהור באאוטפיט. אני יצאתי ממשמרת אתמול בחצות וכ”כ נגעלתי שחתכתי הביתה, אז אפילו אאוטפיט יום עצמאות לא היה פה.
אני מסכימה איתך לחלוטין. אין ספק שאם לא נמשיך לשאול שאלות ולהעלות הרהורים נשאר מאחור. לאחרונה אני בכלל מוצאת את עצמי, כועסת על המון דברים במדינה הזו והמעבר בין יום הזכרון ליום העצמאות קשה יותר ויותר. אם פעם הסתפקתי בטקס הדגלנים כדי לעבור מחושך לאור. היום, עד לברביקיו המשפחתי המסורתי נותרתי במצב רוח עגום.
לסיכום, מציונות לציניות – לא בטוחה שמגיע למדינה הזו שנחגוג לה בכזו שמחה יום הולדת. אני לא בטוחה שהיא הרוויחה את זה השנה. אבל לפחות כרגע אין לנו ארץ אחרת. נשיקות
היי, יצא לי להיכנס ולקרוא את הכתוב.. אני מסכימה עם העובדה שערבות הדדית, עזרה לזולת ועוד חסרים כאן ובשפע.. יותר מזה.. זו הסיבה שבחרתי לפנות דווקא לתחום ההוראה! אבל עצוב לי לקרוא את התגובה שנכתבה בהתייחס לדבריך.. “לא מגיע למדינה שנחגוגה לה בכזו שמחה??” סליחה?? האם אנחנו עושים טובה למדינה שאנחנו חוגגים לה?? אדם חכם אמר פעם “אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות בשבילך. תשאל מה אתה יכול לעשות בשביל המדינה” זו המדינה שלך שמאפשרת לך ללכת לישון בשקט ולקום בריאה ושלמה, המדינה הזו מבטיחה לך ביטחון תעסוקתי, השכלה, נחת.. תחושת הגנה!! פה לא יכניסו אותך לתאי גזים, ישרפו אותך או ינצלו את כוחך במחנות עבודה!! פה את יכולה לדבר עברית, ולא רק בלחש מחשש שיתקפו אותך אנטישמים! פה את תוכלי לתת לילדים שלך ביטחון ונחת!!
השם ישמור!! כנראה שקבלת המדינה על מגש של זהב מעוורת את עיניך.. וחבל! אנשים כמוך הסובלים בעיקר משנאת חינם כלפי המולדת שלהם, אנשים צינים שטובים בעיקר בלשנוא ולא להעריך, כאלה שעסוקים בלשאול “מה עוד המדינה יכולה לעשות בשבילי??” הם הגורם מספר אחת לכיעורה של המדינה. ובנימה זו.. מזל טוב!
נגה,
את אמיצה מאוד לכתוב את הדברים האלה ושמחתי לקרוא אותם. מותר וחשוב לבקר את המדינה ולא לתמוך בעיניים עצומות בערכי ההפחדה עליהם מגדלים אותנו.
את מקסימה ואני מאחלת לך שתמשיכי בדרכך הייחודית לא לקחת שום דבר כמובן מאליו.
תודה רבה נופר,
התגובה שלך ריגשה אותי מאוד.
נגה