מי שעוקב אחריי בפייסבוק בוודאי כבר יודע שאת הבית בבאר שבע עזבתי, ועכשיו אני נמצאת אלפי קילומטרים משם באיטליה, אליה עברתי לפני שבועיים לחילופי סטודנטים. לצערי עם המלחמה ואחריה הלחץ של האריזות והמעבר לא יצא לי לכתוב את הפוסט האחרון בסדרה, על המקום האהוב עליי בבית, ואולי אף בעולם כולו. זהו חדר השינה שלנו. הוא לבן ועדין ומרגיע ואני מאוהבת בכל פינה ופינה בו.  החדר הוא אסופה של רהיטים וחפצים מיד שנייה, עם נגיעות של פריטים בעבודת יד ורהיטים משלימים מאיקאה. כל הבגדים שלי (או יותר נכון רוב) מאוחסנים בארון גדול שקנינו מיד 2 וצבעתי בלבן, בארון לבן מאיקאה, כוננית וינטג’ פתוחה משוק הפשפשים ועוד שני ארונות קיר קסומים שהגיעו עם החדר, ולי רק נשאר לצבוע את הצבע הצהוב המזעזע שהיה להם בלבן (את נגיעות הורוד השארתי כמו שהיו).

בכניסה לחדר השינה עומד ארגז מצעים מעץ, אותו אספנו דרך אגורה והוא סופר שימושי (במיוחד אם מארחים אנשים ורוצים לאחסן שמיכות וכריות). מעליו תלוי חישוק רקמה מודפס עם ילדה וארנבונים שהזמנתי מהחנות הקסומה Babytogo במרמלדה מרקט, ובכלל לא אכפת לי שהוא מיועד לחדרי ילדים.

על מיטת מתכת לבנה פנטזתי כבר זמן רב, וכשעברנו לדירה החדשה ונזקקנו למיטה חרשתי את כל אתרי היד שנייה ואפילו כמעט והתפתיתי לקנות אחת באיקאה בהון תועפות, ורק תודות לאלמוג שאמר שזה טיפשי להשקיע כל כך הרבה כסף במיטה לא עשיתי זאת. כנראה שעשיתי דבר טוב או שניים בגלגול הקודם, כי הקארמה הביאה למסירתה של המיטה הזו באגורה. היא הייתה עם מסגרת מתכת אפורה גסה וכעורה, ואני ראיתי בה אוצר בלום! אספנו אותה וצבעתי אותה בלבן, את ההשקעה הכספית השקענו במזרון טוב  ומאז היא ללא ספק הרהיט האהוב עליי בבית. והשוס- היא מאיקאה וכל החלקים שלה מתפרקים ומתקפלים וקלים לאחסון והעברה!

רוב הרהיטים שלנו עברו איתנו מהדירה הקודמת, כך גם כיסא הבלגאן (עליו נמצאים בדרך כלל הררי בגדים) שנקנה ביד 2, השידה מאיקאה ומנורת הלילה. שרשרת הדגלונים שתפרתי משאריות בדים ישנים מלווה אותנו גם בחדר הזה, הפעם על רקע לבן עם תקרת עץ. אני מאוהבת בתקרת עץ! כשאבנה בית משלי תהיה לו תקרת עץ. הוילון בחדר השינה נקנה בשוק הפשפשים ביפו  יחד עם הוילון שתלוי במטבח, הם קסומים ועלו גרושים!

כפי שבטח שמתם לב מהפוסט שעסק במטבח, אני פריקית של כלים. אני יכולה לקנות עוד ועוד ולא משנה כמה יש לי. אני מצדיקה את זה בכך שתמיד אפשר לשים עוד פרח בעוד פינה בבית, ואף פעם אין דבר כזה יותר מדיי פרחים. הכלי המתוק הזה נקנה מחנות יד שנייה בכמה שקלים. את קומקום הוינטג’ המאוייר קניתי מהשוק של יום שישי במדרחוב בבאר שבע. בעתות מצוקה כלכלית אני משתדלת לא לעבור שם, כי אני יודעת שבטוח אמצא משהו שארצה, ואז אני צריכה להחליט האם לוותר על הפרחים לשבת. הארון עליו מונח הקומקום הוא הארון שנקנה בשוק הפשפשים ושימש כארון ספרים בדירה הקודמת, והפעם השתדרג למעמד של ארון בגדים. הוא התאים בדיוק בגודל לנישה בקיר של החדר, ואפילו נשאר מקום לנעלי הבית.

ארון הקיר עם דלתות הזכוכית הוסב לארון ספרים, ואליו מתגנבים גם חפצים שאני אוהבת ואוסף המשקפיים שלי. את האנציקלופדיות תרבות מצאתי בדירה, ויש בהן תמונות קסומות וערכים ממש מעניינים! בין הפריטים ישנם זוג רקדני חרסינה (הקיטש האולטימטיבי), בובת כלבלב שתפרה מאיה המהממת ונקנתה בתערוכה של סטודנטים לעיצוב, קנקן חרסינה קטנטן עם דובים מצוירים, עששית פיצפונת עתיקה ומגוון מצלמות ישנות.

מאז שאני זוכרת את עצמי התמונה של הילדה הבלונדינית שרוכבת על חד קרן הייתה תלויה בחדר השינה שלי. כשגדלתי היא הייתה כבר ילדותית בעיני ולא התאימה לחדר בגווני כחול-אדום ולתדמית הבוגרת שרציתי לאמץ בגיל שמונה.  בשנה האחרונה פתאום ראיתי אותה בבית הוריי והחלטתי שהיא תתאים בדיוק לחדר השינה! התמונה הזו מרגשת אותי בצורה שלא ניתן לתאר. אני לא יודעת אם זה הערך הסנטימנטלי של חדר ילדותי, או שמא החד קרן שהוא החיה האהובה עליי by far (ולא מזמן גיליתי שגם הוא שם המשפחה של סבתי!) או שניהם.

אחסון הנעליים הוא נושא מורכב. אם יש משהו שאני שונאת זה מגירות נעליים שכל הנעליים מבולגנות ושוכבות אחת על השנייה. פעם ראיתי תוכנית על עורכות ווג, ואחת מהן הראתה איך הנעליים שלה מסודרות בקופסאות המקוריות בארון מיוחד לפי נושאים עם תמונה של הנעל על כל קופסה. כמה קינאתי!  אז אצלי זה לא ממש ככה, כי אין לי מקום לכל קופסאות הנעליים. השיטה שאני מצאתי היא כזו: את נעלי העקב שלא בשימוש יומיומי אני מאחסנת מתחת למיטה בארגזים שקופים ושטוחים של איקאה (בכל אחד נכנסים שמונה זוגות נעליים בעמידה), כך ניתן בקלות לשלוף אותם ולראות אילו נעליים מסתתרות בכל ארגז. את הנעליים בשימוש יומיומי אני מסדרת בהישג יד בשורה כך שקל לבחור בבוקר מה לנעול היום. נעליים שטוחות נוספות שבשימוש פחות יומיומי אני מסדרת במתלה בתוך הארון.

אם עוד לא שמתם לב, אני פריקית של של כלי וינטג’ ואני משתדלת למצוא לכל כלי חדש שימוש כדי לא להרגיש שהוא נקנה לשווא. שידת המגירות שנקנתה בשוק הפשפשים עמוסה במגוון צלחות, ספלים וגביעים מיד שנייה שאספתי עם השנים. אין לי אוסף איפור מאוד גדול ואני גם לא מאוד מסודרת, ולכן אני מנסה להשאיר את האיפור שלי נגיש על השידה בסדר יחסי בתוך הספלים והגביעים. המברשות והמסרקים עומדים בתוך קנקן קרמיקה ורוד, בכלי תואם עם מכסה נמצאים כדורוני צמר גפן להסרת איפור, והשרשראות מונחות בתוך זוג צלחות באותו הצבע שנקנו באיקאה וממש משלימות את הסט! שתי מזוודות שמונחות מעל הארון הקטן שליד השידה מכילות בדים לתפירה ואת ציוד התפירה שלי. שתיהן נקנו בויצ”ו, בעשרה עד חמישה עשר שקלים.

וזהו החדר. אני רק אוסיף ואספר לכם שבחדר הזה ממש, רגע לפני שהתחלנו לארוז את הבית אלמוג הציע לי נישואים. הוא עשה את זה בדרכו השקטה והצנועה, במקום שהוא רק שלנו. לא יכולתי לדמיין את הרגע הזה טוב יותר. עכשיו אחרי חודש בנפרד בו אלמוג לומד בספרד ואני באיטליה, השיר שמלווה את הפוסט מקבל משמעות חדשה. שום מקום הוא לא בית בלי אלמוג, כי מה שהופך מקום לבית זה שנמצא שם מי שאתה אוהב. אני כבר מחכה לרגע שנחזור לגור ביחד בישראל, ונקים ביחד בית חדש ומשפחה חדשה.

Comments