הגענו ללצ’ה עייפים מנסיעת הלילה בה ישנו בקושי, ובתחנת הרכבת פגשנו את המארחים החדשים שלנו דומיניקה ואדם, אליהם הגענו דרך CS. למי שלא מכיר- באתר יש פרופיל לכל משתמש (או כמה משתמשים) ובפרופיל הוא מספר מעט על עצמו ועל הספה שלו (או המיטה) וכן ישנן תגובות שהשאירו עליו האורחים והמארחים שפגשו אותו. מערכת התגובות הזו היא למעשה רשת הביטחון של האתר והמשתמשים בו, שכן אף אחד לא רוצה לקבל תגובה שלילית. כמו כן התגובות החיוביות הן ההוכחה לכך שהמשתמש הוא אמיתי ואמין. משתמשים ללא תגובות הן משתמשים שניתן לדעת עליהם רק ממה שהם מעידים על עצמם ולא מאחרים, ולכן ככלל אנשים מעדיפים לארח ולהתארח אצל משתמשים עליהם יש תגובות חיוביות בלבד. על דומיניקה ואדם לא הייתה כל תגובה, אך כששלחנו בקשות הם היו הראשונים והמהירים לענות והבנו שאין עליהם תגובות מכיוון שהם יחסית חדשים בכל עניין גלישת הספות. ואכן כשנפגשנו התברר שאנו האורחים הראשונים שלהם, והיה בכך יתרון גדול- על המיטה שלנו חיכו לנו שוקולדים, ממש כמו במלון! כמה שזה חמוד…

הדבר החמוד השני שפגשנו הוא קארי (על שם הכתבת ההיא הניו יורקרית). קארי היא פינצ’רית ננסית והיא הכלבה הקטנה ביותר שראיתי מעודי (וראיתי הרבה כלבים בפריז!). העיניים שלה כל כך טובות ובכלל היא כל כך חברותית ונעימה שכמעט וויתרתי על סיור בעיר רק כדי לשחק ולקווצ’ץ’ קצת את הכלבה המדהימה הזאת.

אז בשעת בוקר מוקדמת ישבנו לארוחת בוקר שהכינו לנו דומיניקה ואדם, והכרנו אותם טוב יותר. דומיניקה ואדם שניהם סטודנטים פולנים לציור שעושים שנת לימודים באיטליה, ולומדים באקדמיה לאמנות בלצ’ה. הם הגיעו לעיר רק חודש וחצי לפני ביקורנו, מה שהופך אותם גם לסוג של תיירים בעיר. הם גרים בדירה עם זוג איטלקים- ג’ורג’יה (סטודנטית לחינוך) ומימו (סטודנט למשפטים) שהם גם האמא והאבא של קארי.

בזמן שדומיניקה ואדם לא למדו הם עשו לנו סיור בעיר והראו לנו עיר עתיקה שקטה, שהתיירות היחידה בה היא תיירות פנים איטלקית בקיץ. ככזו נהננו משמש נהדרת, אנשים מקומיים נחמדים שחלקם אפילו לא מדברים איטלקית, אלא רק את הדיאלקט המקומי.

לכל עיר איטלקית, אפילו הקטנה ביותר יש את כיכר העיר וכנסייה מרשימה

יש בעיר קטע של פיסול קדושים מעיסת נייר. פה ניתן לראות את האמנים בפעולה:

בערב דומיניקה וג’ורג’יה ניצחו על הכנת ארוחת הערב שכללה מאפים שונים עם עגבניות, מוצרלה ותרד.

תמיד שמח במטבח! מימין לשמאל: מימו, דומיניקה, אדם. למטה: ג’ורג’יה

והשוס של הארוחה: יין פרימיטיבו מקומי שקנינו בחנות עם דומיניקה ואדם, בגלון של 5 ליטר ושנמזג היישר מהחבית. התענוג עלה 7 יורו!

קארי חמה על האוכל שמתבשל…

ארוחת ערב עם עוד חברים, במהלכה הבנים סיפרו לנו על הרפתקאותיהם עם הילדים הערסים המקומיים, או כמו שהם מכנים אותם ה”פיקולה מאפיה”: מימו, אדם ושאר הבנים עמלו בשבועות האחרונים בסידור מגרש כדורגל מוזנח שישמש אותם לשעשועי הגברים שלהם. יום אחרי שהם סיימו לסדר את המגרש, הם ראו קבוצת כדורגל של ילדים שהשתלטה על החלקה המפוארת. אחרי מילה או שתיים עם המאמן המקומי הם חזרו עם הזנב בין הרגלים וסיפרו על ה-“פיקולה מאפיה” שהעיפו אותם מהמגרש שלהם…

למחרת בבוקר סיירנו לבדנו בעיר, והחלטנו להיכנס למאפיה (עם פתח מתחת לא’)/ גלידריה שראינו אתמול ולטעום מן המתוקים

ואלו המיני-קונו, גלידות קטנטנות מצופות שנבחרו!

ובאותו היום בישלנו אנחנו ארוחת ליל שישי. תמיד כשאנחנו מבשלים הכמות עצומה ונשאר המון אוכל, ולראשונה הפעם האוכל בדיוק הספיק להאכיל עשרים אנשים רעבים: שני זוגות המארחים שלנו וחבריהם שהביאו גם הם חברים, וכן וינצ’נזו- קאוצ’סרפר נוסף שענה לבקשתנו אחרי שכבר מצאנו ספה, אך הזמנו אותו ואת חברתו להצטרף לארוחה. עשינו קידוש (עם גלון נוסף של פרימיטיבו שקנינו לכבוד הארוחה), ויין לא היה חסר, הודות לאורחים שהביאו גם הם יין, מבלי לדעת שיש מספיק… היה צפוף במטבח הקטן אך הצלחנו להידחס כולנו ואלתרנו כלי אוכל (כשנגמרו הקערות לקוסקוס פשוט התחלנו להגיש בסירים קטנים…)

אחרי הארוחה יצאנו עם וינצ’נזו וחברתו אנסטסיה לעיר העתיקה, שנראת שונה לחלוטין בלילה…

וינצ’נזו ואנסטסיה הכירו כשלמדו שנה בפינלנד, והם מתחזקים קשר חוצה יבשות בין אטליה ורוסיה. זה מעורר הערצה לאור העובדה שממשלת רוסיה מרעיפה קשיים לקבלת ויזה במיוחד לבחורות רווקות צעירות ויפות…  

בכל מקרה העברנו ערב מעניין עם בירה שקנינו מבר שמוכר מאות סוגים שונים של בירות מכל העולם וישבנו בכיכר. וינצ’נזו הראה לנו את חיי הלילה של לצ’ה, אותם לא הספקנו להכיר עם דומיניקה ואדם…

למחרת היה היום האחרון שלנו בלצ’ה מכיוון שבאותו הלילה לקחנו רכבת לוונציה, לחגוג שם את ליל הסדר. את בוקר היום האחרון בילינו עם דומיניקה ואדם במוזיאון התאטרון הרומי.

וחזרנו לדירה לריח הלזנייה של מימו.

תנו לי לספר לכם דבר או שניים על מימו. מימו הוא אחד הטיפוסים המצחיקים ביותר שפגשנו. חוץ מזה שהוא סוג של ליצן ומדבר על עצמו בגוף שלישי גם האנגלית שלו דלה מאוד, אך זה לא מפריע לו להתחיל לדבר באנגלית ולעבור לאיטלקית ולהיות בטוח שהבנו את מה שהוא אומר. הוא בשלן איטלקי אמיתי ויודע בדיוק את כל המתכונים. אם תשאלו אותו כמה עגבניות צריך לרוטב נפוליטנה הוא יגיד לכם שצריך חמש ואם מבשלים ליותר אנשים? הוא יגיד עדיין חמש, אבל גדולות. הוא מאוד קפדן בקשר לבישול איטלקי. באחד הימים היינו בחדר שלנו בזמן שמימו למד במטבח, ושמענו את מימו צועק bastarda! (שהבנו שזה כנראה ממזרה) וג’ורג’יה צועקת עליו בחזרה, חילופי צעקות חזקות כל כך שפחדנו לצאת מהחדר כדי לא להיות עדים לריב המכוער שלהם… בארוחת הערב מימו סיפר לנו שמוקדם יותר הוא למד במטבח ונכנסה דבורה דרך החלון ואז הוא התחיל לצעוק וג’ורג’יה צעקה עליו בחזרה שיפסיק להיות תינוק. בסוף מתברר שמי שממזר בכל הסיפור הזה זו בכלל הדבורה שהפחידה את מימו!

מה שכן- בבישול הוא אלוף, הלזנייה שלו הייתה אחת הטעימות!

אחרי ארוחת הצהריים הטעימה ארגנו את הדברים שלנו והתכוננו לקראת נסיעת הלילה חזרה צפונה לוונציה. אני שמחה שהחלטנו להדרים עד לצ’ה. היא לא העיר הכי גדולה ולא העיר הכי מיוחדת או יפה. אין לה חוף ים ובסך הכל היא עיר איטלקית מאוד רגילה, אבל דווקא זה מה שכל כך אהבתי בה- זוהי עיר שהתושבים בה חיים אותו הדבר כבר עשרות שנים, שלא עברה שינויים דראסטים לכבוד התיירים, ושהקצב בה הוא אחר. העיר שקטה יותר מערים אחרות בהן ביקרנו, וההרגשה בה הרבה יותר כפרית. בכל יום בשעת צהריים העיר נסגרת לסיאסטה- כל בני המשפחה חוזרים הבייתה לאכול ביחד ארוחת צהריים ולנוח, ואחה”צ העיר נפתחת מחדש. החלק הארי בביקורנו בלצ’ה היה דירת המארחים שלנו ודייריה. הקשרים שנרקמו ביננו הזוג הישראלי לזוג הפולני ולזוג האיטלקי, התרבויות השונות עם קווי הדמיון והשוני. הייתה הרגשה שכל רגע לומדים ומגלים משהו חדש. פערי התרבויות ואפילו קשיי השפה (בעיקר של מימו) לא היוו מכשול אלא להפך, ואני חושבת שלצ’ה היא העיר בה צחקנו הכי הרבה (בעיקר בזכות מימו).

דומיניקה ואדם ליוו אותנו אל תחנת הרכבת בערב, ועלינו על הרכבת שלנו לנסיעת לילה של 12 שעות. את התא שלנו חלקנו עם זוג איטלקי מבוגר שכיבדו אותנו בבירה וקפה, וכל שעה יצאו לעשן במסדרון (ככה האיטלקים, להפריד אותם מהסיגריה זה כמו לחתוך להם את כף היד…). לבשתי שמלת פלנל משובצת שקניתי בשלושה יורו בשוק בלצ’ה.

אחרי לילה  עם שינה חטופה ברכבת, הגענו עם הזריחה לוונציה

המשך יבוא…

Comments