כפי שבטח שמתם לב לא יוצא לי לכתוב הרבה לאחרונה. האמת היא שהרבה דברים עוברים עליי, ועד עכשיו לא כל כך התחשק לי לכתוב עליהם. אולי בגלל שמבחוץ הכל נראה מושלם, בסך הכל בשנה האחרונה טיילתי המון בעולם, ארגנתי חתונה ועכשיו אני בירח דבש ארוך- אין לי באמת סיבה להתלונן. הרגשתי שאם אני אכתוב על מה שעובר עליי זה יתפס כסתם התבכיינות, ואולי גם לא רציתי לשבור את הבועה המושלמת שנשקפת מבעד לבלוג. בכל אופן זה חסם אותי מכתיבה במשך לא מעט זמן. אולי אני אתחרט על הפרסום של הפוסט הזה, אבל אני רוצה לשתף אתכם במה שאני עוברת.

בבלוג נראה שהכל טוב, אבל האמת היא שזה לא ממש ככה. אני מרגישה רע, כבר דיי הרבה זמן. הרבה פחדים מעסיקים אותי, בעיקר לגבי העתיד שלי. בהתחלה חשבתי שזה לחץ שאופף את החתונה, אבל החתונה עברה וזה רק החמיר. עד החתונה היה לי עם מה להתעסק, הטבעתי את עצמי בהכנות של העיצוב ופתאום אחרי שהחתונה עברה נשארתי מרוקנת. הפחדים האמיתיים הרימו את ראשם.

פתאום הבנתי שסיימתי את התואר, ועכשיו רשמית אין לי מסגרת. רשמית אני אדם בוגר. אני מרגישה שהאנשים שסביבי כבר יודעים מה הם רוצים לעשות בחיים, כולם רצים להשיג את המטרות שלהם ואני עוד מעט בת עשרים ושמונה וכמו לפני עשר שנים, עדיין לא יודעת מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה.

האפשרויות הן בלתי מוגבלות וזה מה שמשתק אותי. אני מרגישה שכל בחירה כרגע תהיה הרת גורל ותשלול דברים אחרים שאני רוצה לעשות. בשנה האחרונה התעסקתי בהמון דברים, חייתי במקומות מדהימים בעולם, חוויתי תרבויות, למדתי דברים כמו שלא למדתי בכל שנותיי באוניברסיטה. ועם זאת כל מה שעשיתי לא מיתרגם לשום דבר בקורות חיים, וכשאני רואה את חבריי נאבקים למצוא עבודה וחושבת על הזמן “האבוד” בקורות החיים שלי זה רק מפחיד אותי יותר.

אני ישר נכנסת למעגל מחשבות שלא אצליח להתפרנס, שלא אמצא עבודה שאוהב וארגיש ממנה סיפוק, ושאני לעולם לא אגיע להחלטה מה אני רוצה לעשות. אני לא מרגישה שיש לי יעוד, או חלום אחד שאותו אני רוצה להגשים. אני רוצה לעשות מיליון דברים ומרגישה שהחיים קצרים מדיי כדי לעשות את כולם וזה מעציב אותי מאוד וגורם לי לדחות את ההחלטה. וכל עוד אני לא מחליטה אני נשארת פאסיבית, לא נוקטת שום צעד לכיוון כלשהו וזה רק עוד יותר מזין את המעגל של הפחדים בראש שלי.

לנסוע לרוד טריפ בארצות הברית היה חלום שלי מזה שנים, ואני בטוחה שהרבה אנשים היו מתחלפים איתי אם רק היו יכולים. אני בעיצומו של ירח הדבש, נוסעת במרחבים העצומים של ארצות הברית, בזמן שאמור להיות כיף טהור ונטול דאגות. ברוב הזמן אני נהנית, אבל את הפחדים לצערי לא השארתי בארץ, הם הגיעו איתי ומלווים אותי כל הזמן. זה נראה מוזר שבתקופה שאמורה להיות הכי שמחה בחיים אני מתעסקת במחשבות מטרידות ורגשות שליליים שכל כמה זמן מרימים את הראש ומזכירים לי שהם שם.

גם עכשיו כשאני מגשימה חלום, אני במאבק יומיומי עם עצמי לא להיכנס למחשבות שליליות ולהצליח להנות מהטיול. לצאת מהמיטה גם בבקרים שזה הדבר הכי קשה בעולם. לא להיכנס למצב רוח רע בגלל משהו קטן שלא הלך לפי התוכנית. דברים שפעם היו כל כך פשוטים, והיום הם אתגר עצום עבורי. לפעמים אני מצליחה יותר ולפעמים פחות.

אני כותבת את הפוסט הזה כי אני יודעת שהרבה אנשים מתמודדים עם חוויות דומות בתקופות שונות בחיים. לא הרבה אנשים מדברים על זה. זה יכול להיות בן משפחה, קולגה או חבר. הם יכולים להיות מאוד קרובים אליכם ולא תרגישו כלום. אם אתם יודעים על מישהו שעובר תקופה קשה תהיו רגישים, תקשיבו, תרגיעו ותחבקו. תפנו לעזרה מקצועית. אל תתנו לו לעבור את זה לבד.

החיים מורכבים מחוויות חיוביות ושליליות, ולפעמים הם הרבה פחות פוטוגנים ממה שהם נראים בפייסבוק או בבלוג. גם אם אנחנו פוגשים מישהו בעולם האמיתי או הוירטואלי ונראה שהכל אצלו מושלם, אין לנו מושג מה עובר עליו ברגע זה ממש או מה מסתתר מאחורי החיוך שלו, אנחנו לא יכולים לדעת מה התיק שלו ועם מה הוא מתמודד.

מוזמנים לקרוא מה קרה אחרי המשבר ומה בחרתי לעשות בפוסט הזה והזה

Comments