מחגיגת יום ההולדת לבלוג שהתקיימה בניוקאסל, אנגליה (וכל הכבוד לרייצ’ל על הניחוש המוצלח, שתי נשיקות בדרך אליך) נחזור לחוויות ספרד. מפאת דוחק הזמן בספרד, בנוסף למדריד (העיר בה נחתנו) וברצלונה (העיר בה התקיים הפסטיבל) החלטנו להוסיף לרשימה רק עיר נוספת אחת – ולנסיה, כי התחשק לנו לראות קצת ים, וחוץ מזה שהשם שלה נשמע נורא מצחיק בלשון המקומית (הספרדים הוגים את הס’ כ-th וזה נשמע כאילו כולם צריכים טיפול אצל קלינאית תקשורת D: ). מצאנו ספה אצל אקסל, ארגנטינאי ממוצא גרמני שגר ועובד בולנסיה. אקסל היה בחור נחמד בן 44 שהיה מאוד עסוק בעבודה ובעיסוקיו האישיים. בסופ”ש הוא אף נסע לטפס על הרים, אך כל זה לא הפריע לנו- קיבלנו חדר שלם בדירתו לעצמנו וביתו עמד לרשותנו עם כל ההטבות הכלולות (כשמטיילים הרבה זמן מכונת כביסה זו הטבה לא מבוטלת…) בשהותנו בולנסיה גילינו עיר מקסימה. שילוב של מבנים היסטוריים עם אמנות רחוב עכשווית והכל תחת השמש הבהירה והבריזה מהים.

פעם עבר נהר בולנסיה, אך אחרי שהציף את העיר באחד החורפים הקשים החליטו לשנות את מסלולו אל מחוץ לעיר. כך נשאר בעיר תוואי נהר מיובש, עם גשרים מעליו. ומה עושים בכל כך הרבה שטח בלב העיר המשתרע ממזרח למערב? אז לא, הם לא מכרו אותו לכרישי הנדל”ן במטרה לבנות מגורי יוקרה כמו שעושים בארץ. בעיריית ולנסיה החליטו לנצל את השטח הגדול לטובת התושבים והפכו אותו לפארק ענק, עם מגרשי ספורט, מסלולי ג’וגינג ומדשאות. הגשרים עוד נשארו והם מתפקדים כנתיבי תחבורה  בין שתי גדות הפארק.

אני לובשת – חולצה מחנות יד שנייה בספליט, חצאית מחנות יד שניה בזגרב.

חיפשנו ארוכות אחר מקום לשבת בו בצהריים חמים לשתות משהו צונן והגענו למקום המופלא הזה שנקרא Maria Mandiles (רח’ Padre Huerfanos מספר 2). ממוקם בכיכר שקטה באחד האיזורים המגניבים בעיר עם שולנות בחוץ ובפנים. הוא ללא ספק אחת הפנינים של ולנסיה, לפחות בעיני. המקום מעוצב בכפריות וחמימות שלא כל כך אופייניים לספרד אך צעיר ותוסס עם מלצרים סטלנים וחמודים. הזמנו קנקן סנגריה קרה ולא יכולנו לעמוד בפני תפריט הטאפאס אז למרות התקציב הלוחץ החלטנו לפנק את עצמנו. כשביקשתי מהמלצר כרטיס ביקור של המסעדה הוא התנדב להכין לי אחד- לקח פתקית וחותמת של המקום, השתדל מאוד למקם אותה במרכז הפתקית והגיש לי אותה בגאווה.

אחד הדברים היפים שראינו באוטובוסים בולנסיה הוא מקומות מועדפים- כל הכיסאות הירוקים נועדו לאנשים בעלי עדיפות (זקנים, אמהות, נכים וכו’) ולכן אם ישבת במקום הירוק מחובתך לקום כאשר מגיע אדם בעל עדיפות. איך לא חשבו על זה בארץ?

במהלך סיבוב בעיר הגענו אל הכיכר המרכזית –  Plaza del Ayuntamiento, ונוכחנו עד כמה ההפגנות שהחלו במדריד התפשטו לשאר המדינה. אלפי אנשים אכלסו את הכיכר בכל שעות היממה, מחתימים עצומות, מקשיבים לנואמים או צופים במופעים. הכיכר הפכה לביתם ומערך מתנדבים שלם פעל לתפעול כל ההפגנה, מחלק מים צוננים במהלך היום או אוכל למבקרים והמפגינים. עמדת ריסוס חולצות גם הוקמה באיזור, וכן איזור לילדים וספרייה ציבורית לרווחת המבקרים. מדהים לראות את האירגון והמסה העצומה של האנשים המשתתפים בהפגנה, במקביל להפגנות דומות בכל רחבי המדינה. בארץ גאים על הצלחת מחאת הקוטג’, אבל אולי כדאי לקחת קצת דוגמה מהספרדים מה זו מחאה אמיתית…

באחד הערבים כשהיינו בדרך לצאת לבר בעיר עברנו דרך אותה הכיכר ונשארנו בה כי הבנו שההופעות הכי שוות בעצם קורות שם. הייתה מוזיקה מצויינת ואווירה שאי אפשר לתאר במילים.

המקומיים המשיכו בהפגנות, ואנחנו לעומת זאת החלטנו לבלות יום בים. סוף סוף היה מספיק חם כדי לנצל את האוברול שנקנה בחנות היד שנייה בנאפולי (הרבה לפני שכל העולם ואחותו התחילו ללבוש אוברולי בד), והוא למעשה הפריט האחרון מאותה קנייה מוצלחת (יחד עם מכנס החצאית מפה והשמלה הזו שלבשתי בליל הסדר). האוברול תפור מבד מגבת נעים והוא בדיוק הבגד המושלם ליום בים או סתם חמסין ספרדי.

נהננו סוף סוף מחוף חולי וים מושלם וגם נהנתי לחנוך את בגד הים החדש שקניתי בקרואטיה בשלושים יורו (התמונות יצאו גרועות כי הן צולמו בפלאפון לפני נפלאות האייפון והצבעים קצת נעלמו- הפסים עליו הם אדומים על רקע לבן והשרוכים הסרוגים כחולים כהים)

ולסיום תמונה מהערב האחרון בעיר בבר מקומי. באותו הלילה כבר עלינו על אוטובוס לילה לברצלונה שם בילינו יותר משבוע כולל פסטיבל פרימברה אחד מדהים במהלכו. על חוויותינו משם ועוד הפתעות מהפסטיבל יגיעו בהמשך…

אולי אנחנו מבלים יותר מדיי זמן ביחד, כי נראה לי שנהיינו דומים!

Comments