אחרי כמה שבתות בהן לא ממש הייתי בבית אצל ההורים, חזרתי ל-24 שעות לדרום (מחר אני כבר בחזרה במרכז…). אני כל כך אוהבת את האווירה של הבית בשישי בצהריים- סוף סוף אין לאן למהר. שום דבר לא יכול להוציא אותי מהשלווה הזאת. הזמן הזה הוא שלי, ואני יכולה לעשות בו כרצוני. יש מין שקט כזה, שהמוזיקה מהרדיו רק מחדדת. אני יכולה להישאר ככה שעות. להעסיק את עצמי בהמון דברים, או לא לעשות כלום. בשני המקרים ההנאה זהה. אז זהו פוסט לכבוד השבת הנהדרת הזו, באווירה ביתית אך חגיגית. ותודה לנעמה אחותי המקסימה על התמונות.