עבר קצת זמן מאז שכתבתי פה בפעם האחרונה, והסיבה לכך היא שבחודש וקצת האחרונים דברים השתנו- בארץ ובי באופן אישי. אמנם אני רחוקה מהבית אך מאוד מחוברת למה שקורה בארץ עכשיו. פעם הייתי טיפוס מנותק- כבר בסביבות התיכון הבנתי שבחדשות קורים רק דברים רעים ושאני לא רוצה כל יום להיכנס לדיכאון הזה, וכך יצרתי לי עולם אופטימי עם בורות פוליטית ואקטואלית מוחלטת ומודעת לחלוטין. גם בזמן הטיול בשעה שאלמוג היה קורא חדשות באינטרנט אני העדפתי לקרוא את בלוגי האופנה והמוזיקה האהובים עליי. הידיעות על העולם החיצון וכל מה שלא מול עיני עברו אלי דרך אלמוג כמסננת שממלמלת פליאה או תסכול מול ynet והארץ. כרגע המציאות הזו נראית רחוקה שנות אור ממני.

בחודש האחרון משהו בי השתנה. בהתחלה זה היה אלמוג שסיפר לי על מה שקורה, ואני חטפתי לו את המחשב כדי לראות במו עיני. משם כבר לא שחררתי את המחשב. דווקא כשאני בחו"ל, המחאה בארץ פתחה לי דלת החוצה מארץ הפלאות בה חייתי. הרגשתי פספוס שאני לא נמצאת בקיץ החם הזה בארץ, מזיעה באוהל וצועקת בהפגנות כמו כולם. אולי בגלל ההרגשה הזאת לא רציתי לתת לשום דבר שקורה לעבור לידי. כתבה הובילה לכתבה, טור דעה לטור דעה וכך יצא שקראתי כמעט כל מילה או ציטוט שנכתבו, מכל כיוון אפשרי. התלהבתי, כעסתי, התרגשתי והתחושה הכי חזקה שהרגשתי היא הפספוס- איך ברגע כל כך מכונן וחשוב אני לא נמצאת שם.

אני מתנצלת שנעלמתי. כמו שהטיול תופס כיוונים לא צפויים כך גם הנפש והמחשבות. ברגעים האלה לא ראיתי לנכון להעלות חוויות מהטיול שלי, שנראה כל כך פעוט וזניח לעומת דברים חשובים כמו המחאה לצדק חברתי שהרימה מדינה שלמה על הרגליים. גם את שעות הפנאי הספורות לא ביליתי בכתיבה, אלא לרוב בקריאה והתעדכנות מהנעשה בארץ. 

בקרוב אחזור לארץ עם שק גדול של חוויות, שאולי אמשיך לכתוב לאט לאט מהנקודה בה הפסקתי אי שם בזמן המהפיכה הספרדית. אראה את הארץ שהתעוררה במו עיני ולא דרך תמונות. את שדרת רוטשילד עליה נהגתי לרכב יום יום לעבודה מלאה באוהלים ובאנשים שאכפת להם. אצטרף להמון הצועק וזועק למען צדק חברתי.

אני לא צריכה להרחיב על המחאה, נכתבו על כך כל כך הרבה מילים טובות משלי ונכונות משלי. כולנו חווים על בשרנו כמה זה יקר וקשה לחיות בארץ, המחאה הזו היא של כולנו ולכן כל אחד משפיע. ביום שבת יש לנו הזדמנות לשנות את פני ההיסטוריה ולהרים מחאה שלא הייתה כמוה בכל תולדות המדינה- אם כל אחד שאכפת לו מהעתיד, גם מי שלא פעיל ולא טיפוס של הפגנות יבוא. זה מאמץ קטן למטרה חשובה מאין כמוהה- תביאו חברים ומשפחה ובואו לכיכר העיר הקרובה אליכם, ותזכו להיות חלק בהיסטוריה. אז איפה אתם תהיו ב-3.9?

Comments