Rainy days
אתמול באמצע יום הלימודים באופן פתאומי פינו את כל הסטודנטים. ההודעה על חיסול רמטכ”ל החמאס התפשטה והחלה נהירה המונית של סטודנטים מב”ש למרכז ולצפון. היה לילה קשה בבאר שבע, חזרנו לשגרת מלחמה. רקטה נפלה 300 מטרים מהבית שלנו, שבמזל לא היינו בו באותה עת כי זה היה יכול להיות ממש מפחיד לשמוע את זה כל כך קרוב בבית ללא ממ”ד או מקלט.
אני מחזקת את כל תושבי הדרום, ומקווה שהסיוט הזה יגמר במהרה. בינתיים תמונות אופטימיות מימים טובים יותר בפריז…
נפגשנו עם מנו וסימון, המארחים שלנו מליון שעברו לפריז לארוחת צהריים. מי שעקב אחרי הטיול שלנו, בוודאי זוכר את השותף השלישי של מנו וסימון- פלורנטה, שלמד עיתונאות והיה בחילופי סטודנטים בסוריה בשנת הלימודים השניה שלו. מנו סיפר לנו שפלורנטה נסע שוב לסוריה כדי לסקר את מה שקורה שם. מפחיד לחשוב על אזרח זר בכל הבלגן במדינה, אחרי הכל כשכוחות אסד מפציצים הם לא ממש מבחינים בין אלו עם הדרכון הסורי ואלו עם הדרכון הזר. כולי תקווה שישוב בשלום הבייתה.
אין כמו פריז, גם אם רק בתמונות, כדי לרומם מצב רוח ירוד. מחבקת אתכם, תהיו חזקים. כי תקווה שזה יגמר כמה שיותר מהר.
תודה יקירה!!
גם אני מקווה שזה יגמר בקרוב…
יקירה, תחזיקו מעמד. עכשיו גם בתל אביב לא ממש בטוח ואני עוברת מזרחה לכיוון ההורים.
התמונות בפוסט כל כך יפות וכל כך עושות חשק לחזור שוב לפריז, כנראה העיר היפה ביותר בעולם!
רק עכשיו התפניתי לקרוא את הפוסטים האחרונים שלך. הטיול שלכם לפריז הסתווית ניראה מקסים. המלחמה מאחורינו כבר ואני מקווה שיימשך כך עוד הרבה מאוד זמן.
נשיקות