El Camino / חלק שני
המשך המסע שלי בקמינו דה סנטיאגו הצפוני, החלק הראשון בפוסט הזה. שימו play!
ביום השני אלמוג הצטרף אליי לקטע המסלול הבא מסן סבסטיאן לעיירה Zarautz. הפעם מזג האויר אפילו לא ניסה להעמיד פנים שהוא טוב, התחלנו את היום בהליכה גשומה וגם הפעם חליפת הסערה שלי והפונצ’ו שלו הוכחו כלא יעילים אל מול הגשם הבאסקי, שמגיע בטיפות כבדות. היום התמזל מזלנו ואף ירד ברד, זה קרה בשעה שטיפסנו במעלה איזור כפרי ולנו נותר רק להסתתר מהברד בתוך אסם יחד עם מטייל אמריקאי מבוגר. כשהפסיק הברד ונותר רק גשם כבד החלטנו לצאת לדרך, אני כבר הייתי מחוסנת להליכה בגשם מאתמול ושכנעתי את אלמוג להיות גיבור כמוני. כמובן שנרטבנו כהוגן, ובקושי ראינו לאן אנחנו הולכים מרוב ערפל.
כשנרגע הגשם זה היה מראה קסום, כל היער הרגיש מכושף. הגענו לעיירה Orio ונכנסנו לבר מקומי, היינו כמו שני חייזרים עם התיקים והפונצ’ו, בין כל הגברים הבאסקים שראו ספורט בטלויזיה ושתו בירה. אנחנו שתינו תה והורדנו את בגדי הגשם, ובעוד אנחנו עושים זאת כמובן שהתחיל שוב מבול.
התלבטנו אם ללכת עוד שישה וחצי קילומטרים לנקודת הסיום המתוכננת Zarautz או להישאר ב-Orio, ולבסוף הוחלט להמשיך. הגשם נחלש ואחרי כברת דרך הגענו לעיר, קנינו תחבושת אלסטית לרגל המסכנה שלי, לקחנו חדר באכסניה ויצאנו לסיבוב בעיר וארוחה איטלקית במסעדה תת קרקעית מוזרה.
אחרי שאתמול למדתי שאני יכולה ללכת בגשם והשמיים לא יפלו, היום למדתי שללכת בגשם עם מישהו שאוהבים זה אפילו נחמד. לסיים יום ארוך ומתיש כזה עם מקלחת חמה ומסאז’ בכפות הרגליים זה לוקסוס שלא הרבה צליינים זוכים לו ואני הייתי אסירת תודה על כך שאלמוג הלך לצידי.
חלק שלישי ואחרון של המסע בפוסט הבא…
