יום האישה זועם
עד גיל 21 תטוסי לירח. לא.
כשהייתי קטנה רציתי להיות אסטרונאוטית. כוכבים תמיד סיקרנו אותי וחלמתי יום אחד לטוס לירח. כשגדלתי הבנתי כבר שזה קצת יותר מורכב – כדי להיות אסטרונאוטית אני אצטרך להיות טייסת, וכדי להיות טייסת אני אצטרך לעשות קורס טיס בצבא. מה ידעתי על קורס טיס? שאין בו בנות.
להחזיר את החזיות למקומן
בערך עשרים שנה אחרי, כלומר היום, כל ההזדמנויות פתוחות בפניי כאישה, לכאורה. כבר יש טייסות, ויש חוק למניעת אפליה. אפשר להחזיר את החזיות למקומן ולהפסיק לצעוק. האמנם?
המקרים בהם חוויתי אפליה, החפצה וחוסר כבוד רק בגלל שאני אישה הם רבים, ולא באתי לכאן כדי להתחיל לעשות רשימת מכולת משעממת. רק לספר לכם טיפטיפונת על היום-יום שלי, כיזמת אישה.
את אישה שבוחרת עיסוק גברי? תתמודדי.
אני כבר לא שואפת להיות אסטרונאוטית, יש דברים אחרים שמעסיקים אותי כיום – הראשון הוא העסק שהקמתי – OLD SCHOOL – חנות וינטג’ ויד שנייה נודדת בתוך מיניבוס. השני הוא Drobe It, סטארטאפ שהקמתי שמתעסק גם הוא ביד שנייה. למה אני מספרת לכם את זה? כי מסתבר שבחרתי לי תחומי עיסוק מאוד גבריים, והגברים בתורם לא חוסכים ממני עצות ופנינים שספק אם היו אומרים ליזם גבר באותו המצב.
הרבה פעמים לאורך התהליך של הקמת העסק ושיפוץ המיניבוס נתקלתי באנשים (אני לא אשקר אם אומר שאלו היו רק גברים), שהתייחסו אלי כאילו אני לא קיימת. כנראה שקשה להם לראות אישה עצמאית שמתעסקת עם רכבים כבדים, חשמל ומכניקה אז הם פשוט מעלימים את זה משדה הראייה שלהם. פוף.
קישקוקים בטון בטוח
אתן מכירות את ההרגשה שאתן מדברות עם מישהו שעומד מולכן והוא לא מסתכל עליכן ועונה למי שעומד לידכן? זה אולי הדבר הכי מרגיז שמישהו יכול לעשות. אז בכל פעם שבמקרה הייתי יחד עם אלמוג הם פשוט דיברו רק אליו. כאילו אני אוויר. למרות שאני זו ששאלתי את כל השאלות, את התשובות הם ענו דווקא לו תוך התעלמות מוחלטת מקיומי. הלווו! גם אני פה!! זה העסק שא-נ-י מקימה!!
אם זה לא מספיק, לרוב הם זילזלו במה שאני אומרת או חושבת ותמיד נתנו לי הרגשה שהם יודעים טוב יותר ממני, למרות שהם לא ידעו דבר וחצי דבר על מה שאני צריכה. בין אם זה לשכנע אותי לקנות מצבר שונה מהמצבר שביקשתי, או לעשות מערכת חשמל שונה מהמערכת שישבנו ותכננו במשך שעות, הם קישקשו קישקוקים בטון בטוח וערערו לי את כל הביטחון בדברים שלמדתי במשך ימים שלמים.
להקשיב לתחושת הבטן
בגלל שאני חדשה בעסק הזה נטיתי להשתכנע למרות שתחושת הבטן שלי אמרה לי לעמוד על שלי. אני רוצה להגיד לכם שבכל הפעמים אני צדקתי. וזה לא כי אני תמיד צודקת (רק כמעט תמיד), זה בגלל שלמדתי, חקרתי את הנושא ברצינות וקיבלתי החלטות שקולות. הייתי צריכה לדעת ששיעורי הבית שעשיתי הם מעמיקים ולסמוך על עצמי יותר כדי להתעקש בו במקום ולא להחליף אחר כך.
רכבים כבדים וסטארטאפים – אותה גברת בשינוי אדרת?
עולם הרכבים, ועל אחת כמה וכמה הרכבים הכבדים, הוא גברי ומיושן במהותו ולא מתבייש להתהדר באג’נדה שוביניסטית טהורה. מיזם כמו אוטול’ה שמלמד נשים לא לפחד מלהחליף גלגל ואיך מתחזקים את הרכב לבד הוא מבורך ומדהים והוא טיפת אור בתוך התחום הגברי-גברי הזה. לעומת זאת בעולם ההייטק והסטארטאפים, שמייצגים את החדשנות והעתיד לא תמצאו אג’נדות שוביניסטיות שכאלה, בטח לא על השולחן. אבל האם העולם הזה חף מאפליה?
מניסיוני הקצרצר אני יכולה לספר שבכל פעילות שהייתי בה בנושא, בין אם זה מיטאפ, הרצאה או תחרות – תמיד היה רוב גברי. האם זה בגלל שנשים לא טובות בתחום? לא מתעניינות בתחום? או מתוך בחירה של הנשים להתרחק ממקצועות שמלמדים אותן מגיל אפס שהם לא בשבילן? ארגונים נפלאים כמו ;she codes ופרוייקט מהממ”ט מנסים לתת פייט ולהכניס בנות לעולם התיכנות והטכנולוגיה עם הצלחה לא מבוטלת. עם זאת בעולם התיכנות עוד המצב יחסית טוב, בעולם היזמות המצב גרוע הרבה יותר.
Hello!!! It’s 2017!!!
כיזמת בסטארט אפ שכל חברותיו הן נשים יצא לי להתקל ב”עצות” כאלה ואחרות על זה שאנחנו חייבות להכניס גבר לצוות כדי שהצוות יהיה מאוזן ושיקחו את הסטארטאפ שלנו ברצינות. “אף אחד לא ישקיע בצוות של בנות” אמר המלאך התורן, “תסתכלי על הסטטיסטיקות של צוותים שקיבלו השקעה, אני אומר את זה לטובתכן”. עכשיו סבבה, גם אני קראתי את המאמר שטוען שצוות מעורב עובד טוב יותר וזה נשמע לי מאוד הגיוני. אבל אני תוהה האם גם לצוות סטארטאפיסטים גברים היו אומרים את זה? כנראה שלא. בסרטון לקראת תחרות שהרימה קהילת הסטארטאפיסטים בנגב Tech7 לא הייתה אישה אחת בפריים. אני בטוחה שלא הייתה פה כוונת הדרה, אני מכירה אישית את האנשים שעומדים מאוחרי הקהילה והם אנשים מקסימים. ובכל זאת מבלי לשים לב השתרבב להם סרטון כל כך מפלה שמדיר נשים מעולם הסטארטאפים. עד כמה שהעולם נאור כיום, אפילו התחום הכי חדשני בעולם לא מצליח להכניס את הנשים כחלק אינטגרלי ומובן-מאליו לתוכו. הלוווו, איטס 2017!
היוצא מן הכלל או הכלל?
אלו רק שתי דוגמאות קטנטנות מתוך החיים הקטנים שלי. זה מרגיז, זה מעצבן וזה מוציא אותי מדעתי. אבל אני בטוחה שאני לא חריגה ומקרים שכאלה קורים בהמון תחומים אחרים על בסיס יומיומי. אם גם אתן נתקלתן במצבים דומים באפליה סמויה או גלויה אשמח שתשתפו אותי בתגובות (כן גם אתם שני הגברים שקוראים את הבלוג יכולים לשתף).
יום האישה זועם לכולכן.
את התמונות צילם אסף שגיא המוכשר, אני לובשת כותונת שהוסבה לשמלה וחגורה מחנות יד שנייה בברלין, התמונות צולמות בבסיס צבאי נטוש בברלין.
