הגענו לטורינו בתזמון מושלם- בדיוק לפסטיבל השוקולד. היה קשה לפספס זאת כשעברנו על יד פיאצה ויטוריו שהייתה מלאה בדוכנים של יצרני שוקולד מאיטליה והעולם כולו, אוהל ובו דגם איטליה הבנוי משוקולד וחוף ים קטן שהוקם לצורך הפסטיבל. כששאלנו במודיעין הפסטיבל על מה שקורה גילינו שיש טעימה מודרכת של שוקולדים ממחוזות איטליה השונים בחינם, מרחק מספר רחובות מפיאצה ויטוריו. הגענו למקום שנראה כמו טירה (מסתבר שזה מרכז כנסים) ונכנסנו עם זוגות מבוגרים לחדר המקושט בתקרה מצויירת, שטיחים ענקיים, רהיטים עתיקים ונברשת מכובדת שלא הייתה מביישת אולם נשפים. התיישבנו ליד שולחן והקשבנו להרצאה באיטלקית על השוקולד במחוזות איטליה השונים. ניסינו לא להסגיר את העובדה שאנחנו לא מבינים מילה באיטלקית, ריחרחנו את השוקולד כשהאחרים עשו זאת, טעמנו אותו אחרי שהאחרים טעמו והנהננו בחיוך כשהמרצה הסתכלה עלינו.

היה טעים לרוב, וגם קצת מוזר בעיקר בשוקולד עם המלח הגס בתוכו. שוקולד עם צ’ילי כבר טעמתי לפני ואהבתי ביותר, אבל מלח גס- קצת כמו לאכול פיצה עם שוקולד. מה הקשר?! (השקוף בתוך השוקולד זה מלח. לא לבעלי לב חלש)

בבוקר שאחרי גילוי פוטנציאל חיי הלילה של טורינו היה גשום, והחלטנו במקום לטייל בחוץ ללכת לבקר באחד משני המוזיאונים החשובים של טורינו- מוזיאון הקולנוע.

הקולנוע האיטלקי התפתח מהעיר טורינו, והעיר מחזיקה במוזיאון מאוד מיוחד ומרשים הנמצא בבית כנסת עתיק מהמאה ה-17, ולו מגדל עם תצפית מרהיבה על העיר. לצערנו ביום בו ביקרנו במוזיאון מזג האוויר לא היה מוצלח במיוחד וערפל הסתיר את רוב הנוף. עם זאת נהננו מהחוויה ומהמוזיאון, שמכיל אוסף מרשים של מיצגים, תמונות, תסריטים ואף אגף שלם העוסק באשלית התנועה והתפתחות הקולנוע העתיק.

מי מזהה לאיזה סרט שייך התסריט הזה?

בטורינו יש מנהג מקומי שנקרא אפרטיבו- ברים רבים בעיר מזמינים את לקוחותיהם להנות מבופה חופשי במחיר הדרינק בשעות 18:00-21:00. רוב המקומות מגישים פסטות, סלטים, לחם גבינות ונקניקים. האווירה היא משוחררת ולא מחייבת וצעירים נהנים מארוחת ערב נחמדה בחברת חברים בבר בשישה יורו בלבד, 30 ש"ח בכסף ישראלי. כבר אמרתי שאני מאוהבת בעיר הזו?

כשיצאנו מהמוזיאון בשעת ערב החלטנו לחזור לקפה דיוואן שחגגנו לו אתמול יום הולדת, הפעם לאפרטיבו. המקום היה פחות מלא מאתמול, וכבר היה נקי ומסודר (אחרי שבשעות הצהריים של אותו היום ראינו אותו עדיין מפורק). הפעם היה אפשר לראות את העיצוב של המקום ולחוות אותו כמו שהוא ביום רגיל. היפסטרים מקומיים יושבים בחבורות, מנשנשים אפרטיבו ושותים. ההוכחה לכך שהמארחים שלנו לקחו אותנו למקומות הטובים ביותר בעיר- יכולנו לזהות את אותם האנשים שראינו בימים הקודמים במקומות השונים. מצאנו פינה נחמדה לשבת עם המחשב ולשלוח בקשות CS (קאווצ’סרפינג) ליעד הבא שלנו- ג’נובה, ואכלנו ארוחה טעימה ומזינה בליווי יין ברברה נהדר בשבילי וג’ין וטוניק בשביל אלמוג.

אפרטיבו, קפה דיוואן, טורינו

אוכלים אוכל טוב

שומעים מוזיקה טובה

שולחים בקשות  CS

שותים יין טעים

והכל בזול. מה שגורם לי לחשוב על הקשר בין היפסטרים למקומות שהאוכל והשתייה בהם זולים. האם זו הסולידריות ההיפסטרית באשר היא לסבסד את מקומות הבילוי או שמא מגבלה כלכלית לצאת למקומות יקרים?

תודו שזה נראה כמו בר בתל אביב.

ועוד מגוון תמונות ומקומות מהעיר…

למחרת בבוקר בקפה השכונתי בסן-סלבריו

אני נראית פה כמו התינוק של במבה ואלמוג לא אמר לי בכלל לסדר את השיער. אבל רק לשם ההמחשה של הקפה המקסים שאנחנו יושבים בו אני מוכנה להקריב את המוניטין של הפריזורה שלי.

וזה מקום אחר ביום אחר, שנקרא אולסן וידוע בעוגות הנהדרות שלו. המפה של אלנה המליצה לנו לנסות את עוגת sacher ואפשר גם לקחת חצי פרוסה ולטעום שני סוגים שונים! (פתאום הבחנתי שגם בתמונה מעל וגם בתמונה מתחת מציצה המפה הנהדרת של אלנה).

אם תגיעו לטורינו תוכלו לראות את השוורים הללו מפוזרים בכל קרן רחוב, יורקים מים ללא הפסקה ומאפשרים לעוברים והשבים להנות ממי שתייה בכל רגע. אין להם בעיית מים. אם תהיתם- השם טורינו לא נובע מהמילה טורו (שור). זה לא מפריע להם להשתמש בשור כסמל הרשמי של העיר ולכנות את אחת מקבוצות הכדורגל שלהם בשמו.

ואיך אפשר לבקר באיטליה מבלי לאכול פיצה? אלמוג טוען שזו הפיצה הטעימה ביותר שהוא אכל בחייו. אני מכניסה אותה לtop ten. מרוב שהיא גדולה קשה להחזיק אותה בזמן שאוכלים, והמקומיים נוהגים לקפל אותה לשתיים ולאכול אותה מקופלת. אני פחות אוהבת את השיטה הזאת כי ככה פחות מרגישים את הטעמים.

לצערנו השהות שלנו בטורינו הגיעה לקיצה, ונפרדנו מדריו בגלידה- הגלידה האיטלקית הראשונה שלנו, שהייתה יותר ממדהימה. דריו לימד אותנו איך לבחור גלידריה טובה- אם ניתן לראות את הגלידה במקרר אז היא פחות טובה. הגלידות הטובות באמת נמצאות במיכלי נירוסטה קטנים ועגולים במקרר שדרכו לא ניתן לראות אותן. כך הן מקוררות במידה הנכונה והכלי הקטן בו הן נמצאות מבטיח את טריותן- הן מתחדשות בתדירות גבוהה יותר מהררי הגלידה שרואים במקומות התיירותיים.

טורינו הייתה חוויה כל כך מיוחדת עבורנו בגלל כל מיני סיבות. אולי העובדה שהעיר הזאת אמיתית ופחות מתויירת היא שאפשרה לנו לחוות אותה כמקומיים ולא כתיירים. ומעל הכל היו אלה האנשים שהכרנו שעשו את העיר. התחברנו למארחים שלנו מאוד והיינו ממש באותו ראש, עד כדי כך שכשעזבנו את העיר ונפרדנו מדריו הרגשנו כאילו אנחנו מכירים אותו כבר יובלות ולא חמישה ימים. כיף לראות כמה אנשים טובים יש בעולם, כמה חברים פוטנציאלים אפשר להכיר, ואיך ביקור קצר של מספר ימים יכולים להותיר חוויות כל כך נעימות. טורינו בשבילנו הייתה בילוי של שבוע עם חברים בעיר אהובה, ולא טיול בארץ זרה.

Comments