“;” alt=””>

מהעיר הצפונית טורינו התחלנו להדרים, והתחנה הראשונה שלנו הייתה ג’נובה, עיר הולדתו של לא אחר ממרקו. אם אתם לא מצליחים לקשר זה כנראה בגלל שבתרגום בעברי של הסדרה עיוותו לעיר את השם וקראו לה גנואה. ג’נובה היא עיר נמל גדולה על חופה המערבי של איטליה. המארח שלנו בג’נובה היה גבינו, קאווצ’סרפר וגנן שעבר לפני חודשיים מטוסקנה לג’נובה. גבינו גר בדירה ענקית עם עוד חמישה חברים בבנין עתיק עם חדר מדרגות שנראה כמו מוזיאון ומעלית עתיקה ויפה.

הדבר הראשון שגבינו אמר כשהגענו אליו הוא שהדירה שלהם היא כמו תחנת אוטובוס, אנשים כל הזמן באים והולכים. הוא לא סיים את המשפט וכבר היה צלצול בדלת, ושטף של אנשים הגיע. מאותו רגע כל הזמן הגיעו עוד ועוד חברים, וללא כל תכנון התארגנה ארוחת ערב ענקית של קילו וחצי פסטה ברוטב עגבניות.

הבנים השתלטו על המטבח הגדול, שהתמלא במהרה באנשים.

כמו משפחה אחת גדולה

חדר האוכל הענק הזכיר לי חדר משחקים ולא סתם- היו בו ערימות של משחקי קופסא, וכן שולחן אוכל ענק שניתן להסב לשולחן משחק!

גם כשסיימנו לאכול המשיכו להגיע אנשים, ובשיא הערב היו כעשרים וחמישה אנשים בחדר האוכל הגדול וגבינו וחבריו הוציאו בקבוקי לימונצ’לו תוצרת בית מתוך סטוק של 22 ליטר שהם הכינו בעצמם. הם גם גילו לי את המתכון, אותו אני מביאה בזאת:

מתכון ללימונצ’לו:

מצרכים– לימונים, אלכוהול נקי, סוכר, מים / חלב

הוראות הכנה:

1. קולפים את הלימונים ואת הקליפות מנקים מכל החלקים הלבנים (המרים).

2. משרים את הקליפות באלכוהול נקי למשך שבוע.

3. מוציאים את כל הקליפות ומשאירים רק את הנוזל.

4. ממיסים סוכר במים או חלב על הגז (חלב יהפוך את הליקר לקרמי יותר כמו אייריש קרים) ומוסיפים לאלכוהול.

5. מערבבים היטב ומכניסים לבקבוקים.

אזהרה: לא מומלץ למי שההשתכרות הראשונה שלו כללה לימונצ’לו (כמוני)- עשוי לגרום לתופעות לוואי.

למחרת בבוקר יצאנו לראות קצת את העיר, והלכנו בעקבות מרקו לכיוון הנמל של ג’נובה. הנה כל מיני דברים שראינו בדרך…

למעשה בג’נובה גילינו מה רבה היא חשיבותו של מארח מקומי שמכיר את העיר. גבינו המארח שלנו היה מאוד נחמד וארוחת הערב עם החברים שלו הייתה ממש כיפית, אבל הוא לא הכיר כל כך את ג’נובה וממחקר קצר שעשינו בטוריסט אינפורמיישן והסיבוב בנמל ובעיר העתיקה ביום הראשון הבנו שאין לעיר הרבה מה להציע מעבר למה שכבר ראינו. כשהשותף של גבינו סיפר לנו שהוא נוסע בבוקר המחרת לפיזה להסיע את חברתו לנמל התעופה החלטנו להצטרף אליו ולרדת בדרך במטרה להמשיך ל”חמש ארצות”- Cinque Terre. את הערב האחרון שלנו בילינו לבד בבר מקומי המסתתר ביו סמטאותיה הצרות של העיר העתיקה.

בהחלט יש מצב שג’נובה היא סופר מגניבה ופספסנו את זה פשוט כי לא הצלחנו להתחבר עם האנשים הנכונים. עד עכשיו כל המארחים שלנו תמיד נתנו לנו עצות נהדרות והמלצות מוצלחות, ובג’נובה גילינו כמה קשה למצוא את המקומות הבאמת שווים לבד. זה ללא ספק אפשרי, אך תמיד ירגיש מנוכר יותר. ארזנו את קופיפו ולפני שזרחה השמש אנחנו כבר היינו בדרך ליעד הבא…

Comments