Goodbye Blonde, Hello Blue
אתם מכירים את המשחק ששיחקנו בגיל שתים עשרה Never? נו זה עם האצבעות, שמשום מה יש לו תחייה מחודשת במסיבות רווקות. בקיצור במשחק כל אחת צריכה להגיד משהו שהיא לא עשתה מעולם. תמיד היה לי קלף מנצח במשחק – אף פעם לא צבעתי את השיער. לא פס חימצון בכיתה ה’, לא קצוות ורודים בכיתה ח’, אפילו לא שחור פחם בכיתה י’ כשנסעתי לכל ההופעות של היהודים. זה כבר כמה שנים שיש לי חלום לצבוע את כל השיער בצבע משוגע, ואפילו תכננתי לעשות את זה לפני הנסיעה לאיטליה, אבל אז אלמוג הציע לי נישואין והרס את כל התוכניות. החלטתי ששינוי כל כך דראסטי לא יכול לבוא לפני החתונה, ולכן חיכיתי בסבלנות יותר משנה. כל הזמן אמרתי לאלמוג שבירח הדבש אני הולכת לצבוע את השיער, והוא הגיב לזה כמו שהוא מגיב לשאר השטויות שאני אומרת ובסוף לא עושה, הוא פשוט אמר סבבה.
הגענו לניו יורק, התמקמנו בדירה מתוקה בדרום וויליאמסבורג שהפכה לבית לשבועיים וחצי הבאים, והדבר הראשון שעשיתי היה לחפש מספרה. יום חיפוש שלם, המון מספרות מפונפנות יותר ופחות הובילו אותי למסקנה ש: א. לצבוע שיער זה יקר. ב. לצבוע שיער ארוך זה סופר יקר. ג. לצבוע את כל השיער הארוך זה משהו שהוא הרבה מעבר לתקציב שלי. אה וגם הייתה את הספרית המזרח אירופאית שאמרה לי לא לעשות את זה בשום אופן כי אני אהיה חייבת לחמצן את השיער כדי שהצבע יתפוס, ושהחימצון יהרוס לי את כל השיער הארוך והיפה, לא חבל עליו?
בכל אופן חיפשתי אלטרנטיבות זולות יותר וידידותיות יותר לשיער, ואיכשהו התגלגלתי לצבע שיער חצי קבוע (Semi-Permanent) בשם Manic Panic שאיתו אפשר לעשות צביעה בייתית (כשהכנתי את הפוסט גיליתי שממש לאחרונה התחילו לייבא את הצבעים לארץ ואפשר להשיג אותם דרך האתר הישראלי של החברה). זה היה נראה מבטיח, באתר שלהם היה כתוב שהצבע הוא טבעי והוא נשאר בערך חודשיים, ושבעלות שיער בהיר יכולות לצבוע חלק מהגוונים שלהם מבלי לחמצן את השיער. הם גם מתגאים בכך שהחברה בודקת את המוצרים שלה על מפורסמים ולא על בעלי חיים. החלטתי שאני הולכת על זה, אבל לא היה לי מושג איך לצבוע שיער (זוכרים? נבר?) אמנם ראיתי קצת יוטיובים והדרכות ברשת, זה לא היה נראה מסובך מדיי אבל זה כן נראה מאוד מלכלך ואני פחדתי לעשות אסון באמבטיה שלא שייכת לי. גיליתי שממש בניו יורק למאניק פאניק יש סלון בתוך חנות הטיפוח Ricky’s NYC על רחוב ברודווי (הנה מפה). הלכתי לסלון לברר כמה יעלה התענוג, ולהפתעתי המחיר היה ממש סביר (שישים ומשהו דולר), זה עלה קצת יותר מלקנות ארבע קופסאות צבע ולצבוע לבד (זו בערך הכמות שהייתי צריכה לשיער באורך שלי). מיד קבעתי תור, ותוך יומיים כבר הייתי במספרה, מוכנה לצבע השיער הראשון בחיי, כחול. מרגש!
מרוב התרגשות לפני התור התעוררתי לפנות בוקר וראיתי את הזריחה ממלאת את החדר באור ורדרד. זה היה כל כך יפה שהייתי חייבת לצלם. בזמן שחיכיתי שאלמוג יתעורר החלטתי בלב לעשות צילומי פרידה לבלונד בדירה היפה. בשלב מסויים התאורה בחדר הייתה פשוט מושלמת שהייתי חייבת להעיר את אלמוג. מי שמכיר את אלמוג יודע שהוא שונא שמעירים אותו ושאי אפשר לדבר איתו לפני הקפה של הבוקר, אז אני יודעת שהוא ממש אוהב אותי אם הוא הסכים לצלם כשהוא עוד חצי ישן.
והנה עוד קצת מהדירה היפה, וגם תמונה של אלמוג כי גם לו מגיע.
בסלון הספריות עשו ערבוב של כמה גווני כחול כהים עם גוון סגול (שינטרל את הגוון הצהוב הטבעי שלי) והתחילו במלאכת הצביעה. זה לקח קצת זמן ונראיתי כמו מדוזה (המפלצת המיתולוגית) בשלב מסויים אבל בסוף הן סיימו לצבוע ואני ישבתי מתחת למכשיר ייבוש עשרים דקות ואז שטפו את הצבע. עדיין לא ממש האמנתי שיש לי שיער כחול. ממש כחול. הן יבשו לי את השיער ועשו לי צמה מהממת, ואני הרגשתי הכי קולית שאי פעם הרגשתי.
שיער כחול זה הצהרה. זה משהו שאי אפשר לפספס. אנשים כל הזמן פנו אליי ברחוב ואמרו שהם אוהבים את השיער שלי, כן כן האמריקאים שלא מתערבים בעניינים לא להם עצרו ואמרו לי “נייס הייר!”. שיער כחול גם מטשטש את כל מה שהוא לא השיער. אם לפני כן הייתי יכולה לצאת מהבית מבלי לשים איפור, פתאום הרגשתי שנעלמו לי הפנים. הדבר הראשון שעשיתי אחרי שצבעתי את השיער לכחול היה לקנות אודם סגול שיתן לפנים שלי קצת צבע. למדתי שאם אני צובעת קצת את הגבות עם צללית חומה ושמה מסקרה חומה סוף סוף חוזרות לי העיניים.
שיער כחול זה גם דיי מלכלכך, לפחות בשבועות הראשונים. כל חפיפה נראית כמו טבח של כפר דרדסים באמבטיה, הצבע משפריץ לכל עבר, ועם כמות הצבע שיורדת בכל פעם שיוצאים מהמקלחת מופתעים שהשיער עדיין כחול. למעשה הכל כחול- העורף כחול, האוזניים כחולות, החולצה הבהירה כחולה, המצעים הלבנים כחולים (וסליחה לבעלת הדירה). המגבת לא כחולה, אבל זה רק בגלל שהיא הייתה שחורה מלכתחילה. שיער כחול זה בעיקר כיף, זה לצאת ממרחב הנוחות ולשים מסכה, או אולי בדיוק ההפך- להוריד מסכה של נורמטיביות, של טבעיות ושל רצינות ולהיות קצת באמת – מה שבאמת אני רוצה לעשות, איך שבאמת אני רוצה להיראות ושיתפוצץ העולם. זו אני, קבלו אותי!
ווצ’ איט, ליה סיידו 🙂
תקשיבי, את גילית לי את אמריקה עכשיו. לא היה לי מושג שזו אותה שחקנית שמשחקת בכל כך הרבה סרטים שאני אוהבת! ואת כחול זה הצבע אהבתי במיוחד!
3>
זה ממש יפה בעיניי! הלוואי והיה לי את האומץ לעשות דבר דומה…
תודה ליאן! אולי את צריכה חופשה בחו”ל כדי לקבל את האומץ… 🙂
את כההההההההההההההההההההההההההההההההה מגניבה!!!
וואו!
חשבתי שתלכי על חום.. זה כנראה מראה עד כמה אני נועזת (נוט!).
אתם פשוט זוג מתוק.
התגובה הכי טובה by far.
תודה 🙂