עוד בוונציה החלטנו שהתחנה הבאה במסענו אחרי איטליה תהיה שוויץ, ועל כן חשבנו לעבור בוורונה בדרך. חיפשנו ספה בוורונה והאיזור, וקיבלנו תשובה חיובית מבחורה מוורונה, שהספיקה לבטל אותנו תוך יום. כך מצאנו את עצמנו בוונציה בבוקר אחרי צ’ק אווט ללא מקום...

הגענו לוונציה בשעת בוקר מוקדמת מאוד, יום לפני ליל הסדר. ספה אפילו לא ניסינו למצוא כי ידענו שהסיכוי כל כך קלוש, במקום זה שלחנו בקשות להיפגש לקפה או דרינק עם אנשים מהעיר. ראינו באינטרנט קמפינג זול והחלטנו להגיע לעיר לנסות למצוא...

הגענו ללצ’ה עייפים מנסיעת הלילה בה ישנו בקושי, ובתחנת הרכבת פגשנו את המארחים החדשים שלנו דומיניקה ואדם, אליהם הגענו דרך CS. למי שלא מכיר- באתר יש פרופיל לכל משתמש (או כמה משתמשים) ובפרופיל הוא מספר מעט על עצמו ועל הספה שלו...

רבות שמענו על נאפולי. על ההבדל בין דרום איטליה לצפון איטליה, השוני באוכלוסיה ובערים הוא גדול עד כדי כך שהצפון העשיר רוצה להתנתק מהדרום העני ולהפוך למדינה עצמאית. מדרום לרומא אין לתייר הממוצע הרבה מה לחפש, וזהו חלק הרבה יותר אותנטי...

לאור הכישלון במציאת ספה בפירנצה, ברומא החלטנו ללכת על טקטיקה שונה. הפעם חיפשנו ספות ברדיוס של עד 50 ק”מ מהעיר, אך לא בעיר עצמה. מצאנו ספה ברוקה די-פפה, כפר קטנטן השוכן על הר מדרום לרומא, עשרים דקות נסיעה באוטו או שעה...

על “חמש ארצות” (צ’ינקווה טרה) שמענו מאלנה חברתו של דריו, שאמרה לנו שאסור לפספס את היופי הזה. מכיוון שהמלצותיה של אלנה היו מוצלחות ביותר בטורינו, החלטנו לשמוע להן גם הפעם. צ’ינקווה טרה הם חמישה כפרים קטנטים הנמצאים על מצוק היורד לים...